להיות מודט

למדוט זה משהו אחד, להיות מודט זה משהו אחר. זה אומר לפתח סדרה של זהויות פנימיות סביב הפעילויות של תרגול המדיטציה. באופן אידיאלי, כאשר אתה מודט, זהויות אלה יקבלו השפעה גדולה יותר במועצה הפנימית שלך.

הפעילויות סביב זהויות אלו הן שלושת הפעילויות הנדרשות לריכוז: מיינדפולנס, ערנות ונלהבות. כאשר אתה מתמקד על הנשימה, בתואם עם ההנחיות מעלה, מיינדפולנס הוא מה ששומר על ההנחיות בתודעה, ערנות מסתכלת על מה שאתה עושה ועל התוצאות המגיעות ממה שאתה עושה, ונלהבות מנסה לעשות זאת היטב. כאשר אתה נודד מהנשימה, נלהבות מנסה לחזור לנשימה מהר ככל האפשר. כאשר אתה עם הנשימה, ערנות מנסה להיות רגישה ככל הניתן אל הדברים המתנהלים כשורה ואל אלו שאינם. כאשר הדברים אינם מתנהלים כשורה, הערנות מנסה להבין מדוע, כדי שתוכל לשפר אותם. כאשר הם כן מתנהלים כשורה, היא מנסה לשמר אותם כדי שיוכלו לצמוח.

כאשר איכויות אלה הופכות לחזקות יותר עם התרגול, הן מתחילות להתמזג אל שתי זהויות נפרדות, שני חברים חדשים במועצת התודעה שלך. הזהות הפסיבית יותר מבין השניים היא המתבונן, המתפתח סביב ערנות. זהו החלק של התודעה שלוקח צעד אחור ופשוט מסתכל על מה שמתרחש עם מינימום התערבות. כאשר המתבונן מתפתח, הוא נותן לך ניסיון בתרגול הסיבולת הסבלנית שלך - יכולתך לדבוק בדברים, גם כאשר הם אינם נעימים – ובמקביל נותן לך ניסיון בהפעלת השתוות הנפש שלך, היכולת שלך לא להגיב לדברים, כדי שתוכל לראות אותם בבהירות כמה שהם.

האקטיבי יותר מבין שתי הזהויות הוא העושה, המתפתח סביב מיינדפולנס ונלהבות. זהו החלק המנסה לגרום לדברים להתנהל כשורה; וכאשר הם אינם מתנהלים כשורה, הוא שואל שאלות וחוקר מדוע, מנסה לזכור מה הצליח בעבר ואז מחליט כיצד להגיב - מתי כדאי להתערב ומתי לא. כאשר הדברים כן מתנהלים כשורה, הזהות הזו מנסה לשמור על כך שהם ימשיכו להתנהל כשורה. עם הזמן, אתה תגלה שהעושה מסוגל לקחת על עצמו תפקידים רבים, כמו החוקר והבמאי. חלק זה בתודעה מאמן את יכולת ההמצאה והדמיון שלך, בזמן שאתה מנסה לעצב את הדברים אל עבר הכיוון הטוב ביותר.

שתי זהויות אלה עוזרות אחת לשנייה. המתבונן מספק לעושה מידע מדויק עליו הוא יכול לבסס את החלטותיו, כדי שהוא לא ינסה לאלץ דברים ולהגיב בהכחשה כאשר הוא גורם לנזק. העושה עושה את המיטב כדי לוודא שהמתבונן לא מאבד את שיווי המשקל ומתחיל לספק מידע מוטה - למשל כאשר המתבונן מרגיש פיתוי להישאר ממוקד בצד אחד של נושא מסוים ולהתעלם מהצד השני. לפעמים קצב החלופה בין שתי זהויות אלה הוא די מהיר. בפעמים אחרות - במיוחד כאשר אינך מסוגל להבין את המתרחש ופשוט צריך להמשיך להסתכל על הדברים - תגלה שאתה מזדהה עם המתבונן לזמן די ארוך, עד שתאסוף מספיק מידע כדי להעביר אותו הלאה אל העושה.

חלק גדול במיומנות של תרגול המדיטציה הוא ללמוד מתי להיכנס אל כל אחד מזהויות אלה כאשר אתה מתרגל. הן מועילות במיוחד כדי להתמודד עם קשיים בתודעה, כפי שנראה בחלק השני. לדוגמה, כאשר אתה מתמודד עם כאב, הן יכולות לספק לך זהויות חלופיות אליהן אתה יכול להיכנס ביחס לכאב. במקום להיות הקורבן של הכאב, אתה יכול להיות המתבונן על הכאב. אתה יכול להיכנס לתפקיד של החוקר, לנסות להבין מה הוא הכאב ומדוע התודעה הופכת אותו לנטל.

באופן דומה, כאשר רגש לא מיטיב נכנס אל התודעה, אינך חייב לזהות את עצמך כאדם המרגיש את הרגש או כאדם המסכים אתו. אתה יכול להיות המתבונן ולקחת צעד אחורה מהרגש. או, כעושה, אתה יכול להיות החוקר המפרק את הרגש, או הבמאי המרכיב רגש חדש כדי להחליף אותו.

כאשר הריכוז שלך מתחזק, המתבונן והעושה ימשיכו להיות מועילים. בשלב הריכוז החזק הנקרא "ג'האנה" (ראה חלק רביעי), המתבונן והעושה הופכים למרכיב הנקרא יכולת ההערכה: מרכיב של יכולת ההבחנה העוזר ליישב ולבסס את התודעה בריכוז, בעזרת הבנת צרכיה של התודעה וסיפוק צרכים אלו.

המתבונן מתפקד כחלק הפסיבי של יכולת ההערכה, העושה מתפקד כחלק האקטיבי שלה. כשהם עובדים יחד, הם יכולים לקדם אותך משמעותית בתרגול.

לכן, למרות שחברי מועצה אלו הם צורות של התהוות, הם צורות מועילות. אל תשליך אותם עד כל עוד יש להם מה לתרום לך. בינתיים, תתחיל להכיר אותם על ידי כך שתפעיל אותם. מכיוון שלמועצת התודעה שלך יש הרבה חברים לא מיומנים, אתה תזדקק לכל העזרה הפנימית שתוכל להשיג.