יום שני

בוקר

סקירה כללית

הבוקר הייתי רוצה לתת סקירה כללית של עשרת השלמויות. כפי שאתם זוכרים, עשרת השלמויות הן אלו: נתינה, מידות טובות, ויתור, הבחנה, התמדה, עמידות, אמת, נחישות, רצון טוב והשתוות הנפש. הרשימה הזו לא מגיעה מהסוטות המקוריות. למרות שהשלמויות מלומדות באופן יחידני בסוטות, פעמים רבות לנזירים ולאנשים רגילים, הרשימה השלמה מגיעה מתקופה מאוחרת יותר, ככל הנראה זמן קצר לפני שהקאנון הושלם, בערך מאה או מאתיים שנים לאחר שהבודהה נפטר.

הרשימה מיוחסת לסיפורי הג’אטאקה, שהם סיפורים על גלגולי חייו של הבודהה שקדמו לגלגול חייו האחרון. בסיפורים האלו הוא בדרך כלל אדם רגיל שאינו נזיר, וזו הסיבה שהשלמויות הן מדריכים שימושיים שעוזרים לנו להרהר על איך לחיות את חיי היומיום של אנשים שאינם נזירים, בדרך שמובילה אל ההתעוררות. יש כמה סיפורי ג’אטאקה בחלקים המוקדמים של הקאנון אבל, עם הזמן, יותר ויותר סיפורים נוספו לסיפורים המקוריים. תוך כדי כך שאסכולות בודהיסטיות שונות התחילו להתפתח, כל אחת מהן הוסיפה אוסף נפרד של סיפורי ג’אטאקה לגרסה שלה של הקאנון.

כתוצאה מכך, ישנם אוספים שונים של סיפורי ג’אטאקה שהגיעו מהאסכולות הבודהיסטיות המוקדמות השונות. האוספים השונים האלו, בתורם, הובילו לרשימות שונות של השלמויות. אסכולה אחת, שנקראת סרווסטיוואדה (Sarvāstivādins), ציינו שש שלמויות ברשימה שלהם, רשימה שאומצה מאוחר יותר על ידי המהאיאנה (Mahāyāna): נתינה, מידות טובות, עמידות, התמדה, ג'אהנה (היספגות מדיטטיבית) והבחנה.

בכל האסכולות המוקדמות, סיפורים רבים שהגיעו מתת היבשת ההודית עם גיבורים מקומיים ידועים צורפו לסיפורי הג’אטאקה. לדוגמה, ראמה, האל ההודי, נכלל כגלגול חיים קודם של הבודהה. זה ככל הנראה נעשה כדי לעזור למומרים בודהיסטים להרגיש שהם לא זונחים את החלקים הטובים של המורשת התרבותית שלהם, בכך שהם מאמצים את הדת הבודהיסטית. אם זה היה קורה בצרפת לדוגמה, יכול להיות שהם היו כוללים את הסיפור של ד'ארטניאן. באיים הבריטיים, הם ככל הנראה היו כוללים את רובין הוד ואת המלך ארתור, אז אתם יכולים לדמיין לעצמכם עד כמה מדובר בקבוצת סיפורים מגוונת ואקלקטית. 

עדיין, למרות שככל הנראה סיפורי הג’אטאקה לא באמת מייצגים את גלגולי חייו של הבודהה, הם כן מייצגים את הערכים של האנשים שאספו אותם – אנשים שהיו מאומנים בערכים שהבודהה לימד.

תוך כדי כך שהאנשים באסכולות השונות הרכיבו את האוספים שלהן, הן שאלו את עצמם, "מה אנחנו יכולים ללמוד על דרך התרגול של הבודהה מהסיפורים האלו?" מה היו האיכויות שהוא פיתח בכל סיפור?" אלו הן השאלות שהובילו אל רשימת השלמויות. עכשיו, כפי שתגלו, השלמויות השונות בכל אחת משתי הרשימות העיקריות נמצאות גם בדרך התרגול של האראהנט, ולא רק בדרך התרגול של הבודהה, כפי שדרך התרגול הזו מוגדרת במספר סוטות שונות. בעקבות כך התעוררה השאלה במסורות השונות, "מה היחס בין דרכו של הבודהה ובין דרכו של האראהנט?" "האם ההבדל הוא כמותי או איכותני?" המשמעות של כמותי במקרה הזה היא שארהאנטים מפתחים את אותן השלמויות בדומה לבודהה, אבל הבודהה פשוט מפתח יותר מכל אחת מהן. המשמעות של איכותני היא שהשלמויות במקרה של הבודהה היו למעשה שלמויות מסוג אחר ביחס לשלמויות של האראהנט.

התרוואדה ואסכולות קדומות נוספות החליטו שההבדל היה כמותי. המהאיאנה, אסכולה שהתפתחה מאוחר יותר, החליטה שההבדל היה איכותני, במיוחד לגבי השלמות של הבחנה. ההבחנה שהבודהה פיתח, הם אמרו, הייתה שונה באופן מהותי ורדיקאלי מההבחנה שהאראהנטים פיתחו. במקום הבחנה אל תוך האופן שבו דברים מופיעים וחולפים, שהיא ההבחנה שהארהנט מפתח, אסכולות המהאיאנה לימדו שההבחנה האולטימטיבית – השלמות של הבחנה במקרה של הבודהה – היא שהדברים לא באמת מופיעים וחולפים. ההבדל הזה השפיע על כל שאר השלמויות של המהאיאנה.

אפילו בתוך התרוואדה, ישנם מספר הבדלים בין הדרך שבה הדהמה מלומדת בסיפורי הג’אטאקה ובין הדרך שבה היא מלומדת בסוטות. למשל, הבחנה בסיפורי הג’אטאקה היא יותר עניין של פיקחות מאשר של השקפה נכונה. למרות זאת, סיפורי הג’אטאקה כן חולקים עם הסוטות את הרעיון לפיו ההבחנה צריכה להיות אסטרטגית. בנוסף, בחלק מהסיפורים מתעוררת בעיה מכיוון שפעולות של הבודהיסטווה – הבודהה לעתיד כפי שהוא מגולם בסיפורי הג’אטאקה – הן לא תמיד מדריך אמין להתנהגות טובה.

לפעמים הוא הורג, לפעמים הוא גונב, לפעמים הוא מקיים יחסי מין אסורים, לפעמים הוא שותה, אבל הוא לעולם אינו משקר – ואנחנו נחזור אל הנקודה הזו בהמשך כשנדון בשלמות של מידות טובות ויושרה. הפרשנות של התרוואדה לסיפורי הג’אטאקה מסבירה את המעידות המוסריות האלו בכך שהיא אומרת שהבודהיסטווה עדיין לא הבין לחלוטין את הדהמה – מכיוון שהוא עדיין לא התעורר. בשפה פשוטה, אנחנו היינו אומרים שהוא עדיין היה מתלמד.

ישנה סוגיה נוספת שעולה מכך שהשלמויות מעולם לא מוסברות בסיפורי הג’אטאקה. הסיפורים פשוט מציינים שהבודהה, לכשיהיה, ניחן באיכויות האלו, אבל נדיר שהם מסבירים כיצד או מדוע סיפור מסוים מציג שלמות מסוימת. זוהי הסיבה שלמטרת הריטריט הקרוב אנחנו נסתכל על השלמויות באופן יחידני – מה הן וכיצד אפשר לפתח אותן – כפי שהן מוסברות בסוטות וגם בדברי הלימוד של חלק מהאג'אהנים של מסורת היער.

יש מאפיין בעייתי נוסף לרשימה: אין התקדמות ברורה משלמות אחת לשלמות הבאה. אז, כדי ליישר קו בין הרשימה של השלמויות ובין רשימה אחרת אותה הבודהה כן לימד – וכדי לתת אחדות אורגנית לדיונים שלנו בריטריט – אנחנו נסדר את השלמויות תחת המסגרת של רשימה שהבודהה קרא לה ארבעת ההחלטות הנחושות. זה אומר שאנחנו נסתכל על כל עשרת השלמויות תחת המסגרת שמסופקת על ידי אחת מהשלמויות, שהיא נחישות.

ארבעת ההחלטות הנחושות הן אלו:

1. לא להזניח את יכולת ההבחנה,

2. לשמור על האמת,

3. להיות מסור לנטישה,

4. ולהתאמן עבור רוגע.

אם אתם מסדרים את עשרת השלמויות תחת ארבעת הקטגוריות האלו,

• תחת הבחנה: אתם תמצאו את הבחנה ורצון טוב,

• תחת אמת: אמת, מידות טובות והתמדה,

• תחת נטישה: נתינה וויתור,

• תחת רוגע: עמידות והשתוות הנפש.

הסידור הזה הוא די שרירותי, במובן הזה שחלק מהשלמויות יכולות להתאים למגוון של קטגוריות. אפשר לראות את השתוות הנפש ואת ויתור, לדוגמה, כהיבטים של הבחנה. רצון טוב נלמד בקאנון הפאלי כצורה של נתינה: המתנה של הגנה. אבל, העובדה שהשלמויות האלו יכולות להתאים למספר קטגוריות רק מדגישה אל הנקודה שישנה אחדות אורגנית לתרגול של השלמויות, וכל שלמות מכילה בתוכה אלמנטים של האחרות.

זאת הנקודה הראשונה שמודגשת על ידי כך שאנחנו מסדרים את התכנים בדרך כזו: כל שלמות מכילה בתוכה אלמנטים של האחרות.

הנקודה השנייה היא, בדומה לכל החלטה נחושה, שכל השלמויות צומחות כתוצאה מפעולה רצונית. הנושא הזה נמצא בתואם עם ההבחנה של הבודהה שכל התופעות מקורם בתשוקה. כלומר, בשורשם של כל התופעות מצויה תשוקה. אנחנו צריכים לרצות את השלמויות כדי שהם יהפכו להיות אמיתיות. הן איכויות של הלב והתודעה שאנחנו יכולים לבחור לפתח בעקביות כדי להשיג את המטרה שבחרנו, שהיא התעוררות.

חשוב להבין שאנחנו תמיד לוקחים החלטות, בוחרים, ושיש להחלטות ולבחירות שלנו השפעה. התעוררות היא לא התוצאה הבלתי נמנעת של הטבע האמיתי שלנו, ואנחנו גם לא בהכרח נוכל להגשים אותה. יש בנו יכולות צפונות, פוטנציאליות, לפיתוח השלמויות בליבנו ובתודעתנו, אבל יש בתוכנו גם את הפוטנציאל לאיכויות ההפוכות מהן. ישנם זמנים בהם רצון טוב, לדוגמה, מגיע בטבעיות, אבל יש זמנים בהם רצון רע מגיע גם כן – לא פחות מכך ואפילו יותר – בטבעיות. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להסתכל על ההתנהגות של ילדים קטנים, ואתם יכולים לראות שרצון טוב וגם רצון רע הם מאוד טבעיים. זה אומר שאם אנחנו רוצים לפתח את השלמויות האלו, אנחנו צריכים לקבל את ההחלטה לפתח אותם, ואנחנו צריכים לדבוק בהחלטה הזו כדי ללכת אל מעבר למה שנחשב כטבעי. במילים אחרות, אל עבר משהו שהוא טוב יותר מטבעי.

זאת הסיבה, כשנדון על השלמויות, שאנחנו נתחיל כל אחת מהשיחות בכך שנזהה את התשוקה שעומדת בסיס הנחישות שלנו לפתח את השלמות שנדבר עליה, כחלק מהמסע שלנו בחיפוש אחר ההתעוררות.

נחישות היא למעשה תשוקה ממוקדת. היא ניסיון לארגן את התשוקות השרירותיות שלנו בסדר כלשהו ולתת עדיפות לחלק מהן על פני אחרות, כך שהתשוקות המקבילות שמתקיימות אצלנו לא יעבדו אחת כנגד אחת השנייה, למטרות מנוגדות, ויחסמו את הדרך להשיג את הדבר שאנחנו באמת רוצים. זוהי הנקודה השנייה.

הנקודה השלישית היא שהשלמויות מתחילות עם הבחנה. הסיבה שאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים בחיים, למרות שבשורש החוויה מצויה תשוקה, היא מכיוון שהתשוקות שלנו מגיעות מברות בנוגע לדרך שסיבה ותוצאה באמת עובדות. הן לא יודעות אלו סיבות הן מיומנות – מובילות אל תוצאות שהן באמת טובות – ואלו תשוקות הן לא-מיומנות. אז, כדי שהתשוקות יובילו אל אושר ושמחה, הן צריכות להיות מונחות על ידי השקפה נכונה וכוונה נכונה – שני הגורמים הראשונים של הדרך הנאצלת כפולת השמונה. אתם צריכים לראות שזה אפשרי ושווה את המאמץ לפתח את כל השלמויות. זה דורש שתהיה לכם את היכולת לדמיין ששמחה אמיתית היא אפשרית, ושאתם מסוגלים להשיג אותה. באותו הזמן, הבחנה מספקת הנחיות לכיצד להפוך את השלמויות האלו למוחשיות. למשל, רצון טוב, נדיבות והתמדה הן איכויות שכולנו כבר מכירים, אבל הן צריכות להיות מיודעות על ידי הבחנה, מכוונות על ידה, על מנת שיוכלו להפוך למיומנויות אמיתיות. זאת הסיבה שהבחנה היא התנאי לכל השלמויות. היא מוכרחה להגיע ראשונה.

לעומת זאת, בזמן התרגול הלכה למעשה, נגלה שבזמן שאנחנו מפתחים את שאר השלמויות, ההבחנה שלנו ממשיכה להתפתח גם כן. במילים אחרות, השלמויות מתפתחות באופן הדדי. הן עוזרות אחת לשנייה להתפתח. הבחנה נותנת הדרכה והכוונה לשאר השלמויות, במקביל לכך שפעולת הפיתוח של שאר השלמויות עוזרת להפוך את ההבחנה שלנו להיות חודרת ומדויקת יותר. למשל, אתם לא באמת תבינו ותדעו את האמת של השקפה נכונה עד שתעקבו לאורך כל הדרך אחרי כוונה נכונה, ותשיגו שליטה במטלות הרלוונטיות שנובעות מהשקפה נכונה – כלומר, המטלות שיש לבצע במסגרתה של השקפה נכונה. אתם לא באמת תבינו ותדעו את האמת של תאווה עד שתלמדו כיצד לזנוח אותה. אתם לא יודעים ומבינים את האמת של הדרך עד שתפתחו אותה כדי לראות שהיא אכן מובילה, באמת, אל סוף הסבל.

שני סוגי הידע האלו – האמת של השקפה נכונה והאמת של תאווה – מקבצים יחד את שתי המשמעויות של המילה הפאלית אטה (attha). המשמעות של אטה יכולה להיות משמעותה של מילה או דבר לימוד מסוים – כלומר, כיצד ניתן לתרגם מילה מסוימת או דבר לימוד מסוים למילים אחרות – אבל משמעות נוספת של אטה יכולה גם להיות המטרה שלשמה דבר לימוד מסוים מכוון. כמו שכבר ציינתי, שתי המשמעויות מתאימות לדהמה בו זמנית, במובן הזה שאתם לא באמת יודעים את המשמעות של הדהמה עד שיש לכם לפחות חוויה כלשהי של המטרה אליה הדהמה מובילה.

זה אומר שתנאי מוקדם להופעה של הבחנה הוא השתכנעות. אמונה. במילים אחרות, דברי הלימוד נשמעים טוב, הם הגיוניים, אבל אתם לא באמת יודעים כמה הם נכונים עד שאתם קוצרים את פירות הדרך. סוג כזה של ידע, שהוא מאומת, מגיע רק עם התרגול. וכדי לתרגל את השלמויות אתם צריכים להיות משוכנעים שהן לכל הפחות שוות את המאמץ. אתם צריכים להיות משוכנעים שלכל הפחות כדאי לכם לנסות לתרגל אותן. ההוכחה של דברי הלימוד האלו נמצאת בכך שאתם מפתחים אותן ונהנים מהתוצאות שהן מביאות. זה הזמן  שבו  תראו בעצמכם שבכך שנתתם עדיפות לשלמויות – לא רק כשאתם מתרגלים מדיטציה, אלא גם כשאתם ממלאים את החובות שלכם בחיי היומיום, עם המשפחה ובעבודה שלכם – הן באמת מועילות לכם ולאנשים שסביבכם.

לכן, נסו לשמור בתודעה את שלושת הלקחים שניתן ללמוד מהדרך שבה אנחנו מארגנים את הדיון על השלמויות:

• כל שלמות מכילה בתוכה גם את האחרות.

• כולן מצריכות תשוקה ממוקדת כדי להתפתח.

• לגבי כל אחת מהשלמויות, הן צריכות להיות מיודעות על ידי הבחנה כדי שיוכלו להוביל אל התעוררות. במילים אחרות, כדי לקבל את המרב מהפיתוח של כל אחת מהשלמויות, אתם צריכים להבין מהי המשמעות של השלמות שאתם מפתחים וכיצד היא משתלבת עם האחרות. אבל כדי שההבנה שלכם תהיה מפותחת במלאות, היא צריכה ללמוד מתהליך הפיתוח של שאר השלמויות.

אם אנחנו חושבים על הבנה כאיכות של התודעה, ועל התשוקה למצוא אושר אמיתי כאיכות של הלב, אנחנו יכולים להבחין שהשלמויות מראות לנו כיצד הפיתוח של הלב והתודעה ביחד יכול להוביל אל אושר שהוא באמת מספק – אושר שהוא טוב עבורכם וגם עבור האנשים שסביבכם.

שאלות:

שאלה: האם זה טוב להתייחס לעשרת השלמויות כחברות חדשות של מועצת התודעה?

תשובה: למעשה, הן כבר חברות במועצת התודעה, פשוט יכול להיות שהן חלשות כרגע. מה שאתה מנסה לעשות כשאתה מפתח את השלמויות זה לקחת את החברות החלשות האלו ולאמן אותן כדי שיהיה להן יותר כוח במועצה. זאת האסטרטגיה שלך כדי ללכת מעבר לשלמויות אל עבר ההתעוררות.

שאלה: מה ההבדל בין נטישה ובין ויתור?

תשובה: "נטישה" (Relinquishment) היא המילה שבה אנחנו משתמשים כדי לתרגם את המונח הפאלי קאגה (cāga). "ויתור" היא המילה שבה אנחנו משתמשים כדי לתרגם את נקהאמה (nekkhama). המונחים האלו הם מאוד דומים באנגלית, אבל בפאלית הם שונים.

בעיקרון, המשמעות של קאגה היא לנטוש דבר מסוים או גישה מסוימת: את יכולה לנטוש את התשוקה שלך; את יכולה לנטוש מזהם; את יכולה לנטוש את מכונית ה-BMW שלך ולוותר עליה. כל אחת מהפעולות האלו תהיה סוג של נטישה. המשמעות של נקהאמה, לעומת זאת, היא לוותר ספציפית על מחשבות בנוגע לתענוגות חושיים. תענוגות חושיים הם לא ממש עניין של העונג החושי עצמו, אלא של המשיכה שאנחנו מרגישים לחשוב על עונג חושי. אנחנו נוטים להיאחז יותר למחשבות ולתוכניות שלנו בנוגע לעונג חושי מאשר אל התענוגות עצמם.

למשל, נניח שאת חושבת להתגנב החוצה היום בערב כדי לקנות פיצה בעיר הקרובה. את יכולה לשבת למשך כל היום ולחשוב על איזה סוג של פיצה את רוצה. כשתגיעי אל העיר, נניח שיסתבר לך שהפיצרייה סגורה. אבל זה לא משנה. יש מסעדות אחרות פתוחות, ואת יכולה ללכת על העונג שמגיע מסוג אחר של אוכל במקום זאת. לעומת זאת, אם היינו אומרים לכל המתרגלים והמתרגלות בריטריט הזה שלמשך חמש השעות הקרובות אסור לכם אפילו לחשוב על פיצה בכלל, אז היינו גורמים למרד. ברגע שאנחנו מחליטים שאנחנו רוצים לחשוב על משהו, אנחנו נוטים להיאחז בחוזקה לחופש שיש לנו לחשוב את המחשבות האלו. אבל, כמו שהבודהה אמר, חשיבה מהסוג הזה נוטה להחליש את התודעה. כשאת אומרת לעצמך, "אני אהיה שמחה רק אם התנאים הם כאלו, כאלו, כאלו וכאלו," את כמו צמח שגדל בחממה – בתנאים שעלולים להשתנות ולצאת מכלל שליטה בכל רגע. כשאנחנו מתרגלים מדיטציה, חשיבה מהסוג הזה היא אחד הדברים הראשונים שאנחנו צריכים להניח להם. אם את יכולה להחליף את המחשבות האלו עם המיומנויות של המדיטציה, אז את תוכלי להשתמש במיומנויות האלו כדי להפוך את עצמך למאושרת בכל מצב.

שאלה: בעשרת השלמויות, ישנה השלמות של מידות טובות. באיזה סוג של מידות טובות מדובר?

תשובה: בעיקרון, המידה הטובה של ריסון או של הימנעות מלהזיק לאחרים ולעצמך. זה אומר לא להרוג, לא לגנוב, לא לקיים יחסי מין אסורים, לא לשקר ולא לצרוך חומרים משכרים. מידות טובות מהסוג הזה מזווגות אל השלמות של נדיבות, שבה את יוצאת מגדרך באופן אקטיבי כדי להיות לעזר לאנשים אחרים.

שאלה: מתוך ארבעת מצבי התודעה העילאיים (בראהמה-ויהארה) – מטא (mettā), קארונא (karuṇā), מודיטא (muditā), אופקא (upekkhā) – שתיים מהן, מטא, רצון טוב, ו-אופקא, השתוות הנפש, הן גם שלמויות. למה האיכויות של חמלה, קארונא ושמחה אוהדה, מודיטא, אינן שלמויות?

תשובה: מכיוון שחמלה ושמחה אוהדת למעשה נכנסות תחת מטא, או רצון טוב. רצון טוב הוא למעשה משאלה שכל היצורים החיים יהיו מאושרים. חמלה היא הדרך שבה הרצון הטוב שלך מרגיש כשאת רואה אדם שסובל. שמחה אוהדת היא הדרך שבה הרצון הטוב שלך מרגיש כשאת רואה אדם שהוא כבר מאושר, ואת רוצה שהוא או היא ימשיכו עם האושר הזה. אז, בפועל, כל ארבעת מצבי התודעה העילאיים כלולים בתוך השלמויות.

שאלה: לאלו שלמויות התרגול של השתחוות שייך?

תשובה: הוא שייך לשלמות של נתינה. אתה נותן כבוד, בגלל שכאשר ישנה אווירה של כבוד יש סיכוי גבוה יותר שתוכל ללמוד. כשאתה משתחווה, זה לא סימן שאתה מתכוון לציית לאדם שכלפיו אתה משתחווה. זה פשוט סימן לכבוד ולמוכנות שלך ללמוד.

שאלה: סאטי (Sati), או מיינדפולנס, מופיע במקומות רבים כחלק מ-37 הכנפיים להתעוררות. כיצד מיינדפולנס משתלב עם עשרת השלמויות?

תשובה: סאטי, מיינדפולנס, הוא יכולת של הזיכרון, הזיכרון האקטיבי שלך: הדבר שאת שומרת בתודעה בזמן שאת פועלת כדי לפתור בעיה מסוימת. לסאטי נכון (Sammasati) יש שני תפקידים בדרך. התפקיד הראשון שלו מיושם על כל החלקים של הדרך ופועל ביחד עם השקפה נכונה ומאמץ נכון כדי לפתח את הדרך. בנוגע לכל הגורמים בדרך, את מנסה לאמץ השקפה נכונה לגבי מה מיומן ומה לא-מיומן לעשות. לאחר מכן, מיינדפולנס נכון (או סאטי נכון) זוכר מה מיומן ומה לא-מיומן – כלומר, כיצד לפעול עם איכויות מיומנות כדי לפתח אותן וכיצד לפעול עם איכויות לא-מיומנות כדי שתוכלי לזנוח אותן. מאמץ נכון הוא זה שעושה את העבודה, הלכה למעשה, של לפתח או לזנוח.

באופן דומה, סאטי פועל ביחס לכל אחת מהשלמויות: את צריכה לזכור מה הן השלמויות, את העובדה שכדאי לך לפתח אותן, ואת כל הלקחים שלמדת מניסיונות העבר שלך. במילים אחרות, כיצד לפתח כל אחת מהשלמויות וכיצד לזנוח את האיכויות ההופכיות שלהן.

התפקיד הנוסף של סאטי הוא החלק הספציפי שהוא ממלא בכך שהוא מביא להתעוררות של ריכוז נכון. במקרה הזה, סאטי יהיה חלק מהשלמות של ויתור.

שאלה: בהתחשב בכך שהמשמעות של מיינדפולנס היא לשמור משהו בתודעה, כיצד אנחנו משתמשים במיינדפולנס בדרך מיומנת כדי לפתח את עשרת השלמויות?

תשובה: אתה צריך לשמור בתודעה את התשוקה שאתה רוצה לפתח את עשרת השלמויות האלו, כך כשאתה נפגש עם אתגרים בחיי היומיום שלך אתה אומר לעצמך, "זה לא משהו להתעצבן בגללו. זאת הזדמנות לפתח את השלמויות”. למעשה, ישנה מימרה בתאילנד: "אין מכשולים, אין שלמויות”. תן למחשבה הזו לעודד ולחזק אותך. לאחר מכן, מכיוון שהצלחת לפתח כמו שצריך שלמות מסוימת בזמן אתגר מסוים בחייך, אתה שומר את המיומנות הזו בתודעה לפעם הבאה שתיפגש עם אתגר דומה.

בנוסף לכך, זכור שכל השלמויות הן סוג של החלטה נחושה, ולגבי כל שלמות, אתה צריך להמשיך ולזכור אותה בזמן שתשוקות שהן מנוגדות לה עולות בתודעה. זו הדרך שבה הפיתוח של השלמויות הוא סוג של מיינדפולנס.

שאלה: מהו המכנה המשותף בין כל עשרת השלמויות שמאפשר לך להחיל אותן על חיי היומיום?

תשובה: המכנה המשותף הוא שאתה תמיד צריך לחשוב על התוצאות ארוכות הטווח של מה שאתה עושה, ולזכור שההיבט החשוב ביותר בכל פעילות שאתה עושה הוא האיכויות שהפעילות הזו מפתחת בתודעה שלך. למשל, נניח שאתה נמצא בעבודה. המעסיק שלך אמר משהו מאוד טיפשי ומכעיס. אתה חייב לשאול את עצמך, "מה יהיה הדבר הטוב ביותר שאני יכול להגיד עכשיו, שייתן לי את התוצאות הטובות ביותר לטווח הארוך?" עכשיו, אתה יכול לחשוב על תשובה מאוד מתחכמת וסרקסטית, אבל אז אתה צריך לשאול את עצמך, "אם אני אתן לתשובה הזו לצאת מהפה שלי, מה יקרה? לאיזה סוג של אדם אני יהפוך? אלו סוגי איכויות אני אפתח?" זאת דוגמה פשוטה.

אז, תחשבי על התוצאות ארוכות הטווח של מה שאת עושה – ואנחנו מדברים על טווח מאוד ארוך: לאורך החיים הנוכחיים וגם אל תוך גלגולים עתידיים. זאת הפרספקטיבה שהשלמויות מספקות.

דוגמה נוספת מגיעה מהחיים של אחד מהתלמידים שלי כשהייתי בתאילנד. הוא תמיד רצה להיכנס אל תוך היער, ואמר, "כאן במנזר יש יותר מדי הסחות דעת”. וזה היה מנזר יער! לבסוף, הוא נכנס אל תוך היער, ותרגול המדיטציה שלו היה גרוע. למרבה המזל, הוא היה מסוגל להבין, "טוב, לפחות אני מפתח את השלמות של סבלנות ועמידות”. אם אתם נזכרים במטרה הזו, זה יכול לעזור לכם לעבור הרבה קשיים.