יום חמישי

בוקר

מידות טובות

אפשר לפרש את המילה בפאלי למידות טובות, סילה (sīla), גם כמוסריות, צו או הרגל. במסגרת של עשרת השלמויות, המשמעות של מידות טובות היא לפתח את המידה הטובה של ריסון. כמו שאמרנו כבר בתחילת הריטריט, אחת מהתובנות שנובעות מיכולת ההבחנה היא שכל הדברים מקורם בתשוקה. התשוקה שעומדת בבסיס המידות הטובות היא התשוקה להפעיל ריסון על הכוונות הלא-מיומנות שלכם, כביטוי של אדיבות כלפי עצמכם וגם כביטוי של אדיבות כלפי אחרים.

המידות הטובות מהסוג הזה קשורות לחמשת כללי האימון הרוחני. לפעמים, כשהוא דיבר על כללי האימון הרוחני, הבודהה החליף את המילה סילה עם סיקהאפאדא (sikkhāpada), שמשמעותה המילולית היא "כלל אימון". כללי האימון הרוחני, או כללי המוסר, הם בעצם כללי אימון שאתם לוקחים על עצמכם כדי להגיע אל המטרה – שמאפשרים לכם להימנע מפעילויות שיכולות לפגוע בתודעה או לעמוד בדרככם להשיג את המטרה – בדומה לספורטאי שלוקח על עצמו כללי אימון כחלק ממסדר האימונים שלו או שלה: כלומר, להימנע מסוגי מאכלים שונים ופעילויות שיכולות לפגוע בכוח ובכושר של הגוף.

העובדה שהחוקים האלו הם למטרת האימון מובילה למספר השלכות חשובות. הם לא נועדו להיות חוקים במטרה ליצור עולם מושלם ובלתי מזיק. הם נועדו, במקום זאת, לכלול רק את טווח הפעילויות שעליהן אתם אחראיים באופן ישיר: מה אתם עושים ומה אתם אומרים לאנשים אחרים לעשות. אם אתם מאוד זהירים בקשר לדברים האלו, זה מספיק טוב עבור המטרה של לאמן את התודעה להיחלץ מהעולם לגמרי.

עכשיו, כללי האימון הרוחני הם מאוד קצרים: לא להרוג, לא לגנוב, לא לקיים יחסי מין לא חוקיים, לא לשקר ולא להשתמש בחומרים משכרים. נקודה. ללא "אם" או "אבל", וללא יוצא מהכלל. במילים אחרות, אלו הם הכללים, וברגע שבחרתם לקבל אותם על עצמכם אתם מנסים לקיים אותם בכל הזמנים ובכל הנסיבות. במקביל לכך, אתם לא אומרים לאף אחד אחר לשבור את הכללים, ואתם לא נותנים את הסכמתכם לכך שאנשים אחרים שוברים אותם.

לפעמים אנשים מתלוננים על כך שהם לא אוהבים את הרעיון של כללים קצרים כאלו, והם מעדיפים לבטא את המידות הטובות שלהם על ידי עקרונות כלליים יותר – כמו אדיבות ועדינות – אבל למטרת התרגול, זה טוב מאוד שיש לכם כללים שהם חדים וברורים לגמרי, כי הם שמים גבולות ברורים בין הדברים שראוי לאלו שלא ראוי לעשות. אם הגבולות לא ברורים, זה קל מאוד לעשות לעצמכם הנחות ולמצוא מקרים שהם יוצאים מהכלל. תשוקות לא-מיומנות יכולות להופיע, לשנות את כללי האימון הרוחני ולהפוך אותם למשהו אחר. אתם תגלו, כשאתם מגדלים ילדים, שאם אתם מספקים להם חוקים חדים וברורים, הילדים הרבה יותר שמחים בגלל שיש להם תחושה ברורה בנוגע למה נכון ומה לא נכון לעשות. בנוסף, אתם תראו שאם תמלאו את כללי האימון הרוחני אתם תרגישו תחושה של ערך עצמי גבוה, שמגיעה מהיכולת שלכם לדבוק בהם.

יש כמה כללי אימון שמצריכים הסבר מיוחד. למשל, הכלל שאוסר על קיום יחסים מין לא חוקיים מתייחס בעיקרון לקיום יחסי מין עם קטינים, קיום יחסי מין עם אדם או אישה נשואים, אנשים שנמצאים במערכת יחסים מחייבת או קיום יחסי מין עם אדם או אישה שלקחו נדר להתנזר מיחסי מין. אם אתם נמצאים במערכת יחסים מחייבת ואתם מקיימים יחסים מין מחוץ למערכת היחסים, אז גם זה נחשב כעברה על כללי האימון.

בנוסף, יש את הכלל שאוסר על לשקר. "לשקר" במקרה הזה, מתואר כייצוג לא כן  של האמת. ההגדרה הזו לא מכסה את כל הצורות של דיבור שגוי, בגלל שדיבור שגוי כולל גם דיבור מפלג, דיבור בוטה ודיבור סתמי. דיבור מפלג מתייחס לכל דבר שנאמר במטרה להפריד בין חברים או במטרה למנוע ממערכת יחסים להתפתח. דיבור בוטה הוא כשאתם אומרים משהו מתוך כוונה לפגוע ברגשות של מישהו. דיבור סתמי הוא כשאתם אומרים משהו בלי באמת לדעת מהי הכוונה שלכם. אתם פשוט פותחים את הפה שלכם ורואים מה יוצא.

הסיבה שאין כלל שאוסר על שלושת צורות הדיבור האלו היא בגלל שישנם מקרים בהם הן יכולות להיות מיומנות. למשל, בקשר לדיבור מפלג: נניח שאתם יודעים שאדון א' הוא אדם מאוד פוגעני והוא מתחיל להתעניין במערכת יחסים עם גברת ב'. זה יכול להיות רעיון טוב להזהיר את גברת ב' מפני אדון א'. בגלל דוגמאות כאלו, אין כלל אימון שאוסר לגמרי על דיבור מפלג. באופן דומה בנוגע לדיבור בוטה: יש מקרים בהם אתם צריכים להשתמש במונחים קשים כדי להגיד משהו שהוא מאוד ביקורתי כלפי אנשים אחרים, אבל אתם עושים את זה לטובתם האישית. כדי לתפוס את תשומת ליבם. זאת הסיבה שאין כלל שאוסר לגמרי דיבור בוטה. בנוגע לדיבור סתמי, כל מפגש חברתי דורש מעט שמן סיכה חברתי כדי שהדברים יעברו חלק, אז אתם מדברים על דברים שעוזרים לכולם להיות במצב רוח טוב. רק שימו לב שאתם לא מוסיפים יותר מדי שמן למנוע, בגלל שזה יכול לתקוע אותו.

אלו הם חמשת כללי האימון הרוחני. כמו שאמרתי, יש מידה מסוימת של ערך עצמי גבוה שמגיעה כשאתם יכולים לעקוב אחר הכללים האלו ולדבוק בהם. אבל, אלו לא כללים רק לשם הכללים. הם באמת לטובתכם האישית.

בכך שאנחנו שומרים על חמשת חוקי האימון הרוחני, אנחנו מגלמים וחיים את מה שלמדנו מהשלמויות של הבחנה, אמת ורצון טוב. במקביל לכך, אנחנו יוצרים את התנאים כדי לחזק את השלמות של ויתור – כחלק מהתרגול של ריכוז – ושל הבחנה.

קודם כל, בתואם עם החשיבות העליונה שהשקפה נכונה נותנת לכוונות שלכם, כללי האימון הרוחני ממקדות את תשומת ליבכם ישירות על הכוונות שלכם בזמן שהן מתרחשות. מכיוון שאתם יכולים לשבור כלל אימון רק באופן מכוון. למשל, אם קרה המקרה ובזמן שאתם מתהלכים בחדר אתם דורכים על חרק, בלי כוונה, אתם לא שוברים אף כלל. רק אם אתם רואים את החרק ודורכים עליו בכוונה, אז אתם שוברים את הכלל. ההבדל נובע ממצב התודעה שלכם. כעיקרון, מלמדים את כללי האימון הרוחני כדי לעזור לכם לאמן את הכוונות שלכם. אם אתם שמים לב לתשוקה לעבור על הכלל, אתם מבינים, "חציתי את הגבולות של התנהגות מיומנת”. זאת הסיבה שהאימון במידות טובות הוא תרגיל טוב כדי להתבונן על התודעה שלכם בפעולה.

כללי האימון גם מחילים את ההבדלה שבין מיומן ולא-מיומן על כל הפעולות שלנו. כאשר אתם יודעים שדבר מסוים פועל כנגד אחד מכללי האימון, אתם מבינים, "אני עשוי לרצות לעשות את זה, אבל אם אני אסתכל על הדברים מנקודות מבט יותר אובייקטיבית, זה לא-מיומן. זה יגרום לסבל בטווח הארוך, אז אני אפסיק”.

על ידי כך שאנחנו מתרגלים את כללי האימון הרוחני, אנחנו גם מוציאים לפועל את מה שהשקפה נכונה אומרת לנו על החופש שיש לנו לבחור את הפעולות שלנו. למשל, אתם עלולים להרגיש פיתוי לומר או לעשות משהו שגוי, אבל אז אתם מבינים, "אני חופשי להגיד לא”. בכך שאתם מפעילים את החופש הזה, אתם מפתחים דבר בעל ערך בתוך עצמכם.

אני אתן לכם דוגמה מכללי האימון הרוחני של הנזירים. אחד מהכללים עבור הנזירים אומר שאם אדם מגיע ושואל נזיר היכן כדאי לתת מתנה, הנזיר צריך להגיד, "תן את המתנה היכן שאתה מרגיש השראה לתת, או היכן שאתה מרגיש שיעשו בה שימוש ראוי”. לפני מספר שנים, היה לי תלמיד שאימא שלו עמדה לתת מתנה של שני מיליון דולר למרכז בודהיסטי. הוא התקשר אלי ושאל, "מה אני יכול להגיד לה כדי שהיא תיתן את הכסף למנזר?" אני אמרתי, "תגיד לה לתת היכן שהיא מרגישה השראה לתת, ולתת למרכז  שבו  היא מרגישה שיעשו שימוש ראוי במתנה”. אז היא נתנה את הכסף למרכז אחר. אני אמרתי לעצמי, "עכשיו יש לי כלל אימון ששווה יותר משני מיליון דולר”.

אתם צריכים לזכור שהמידות הטובות שלכם הם דבר שיש לו ערך, והערך נובע מכך שאתם מפעילים את החופש שלכם להגיד לא לדברים שעלולים להיות מפתים. שימו לב שהמשמעות של חופש במקרה הזה היא לא פשוט להיות חופשיים לעשות את מה שאתם רוצים לעשות. המשמעות היא להיות חופשיים לעשות את הדברים שאתם יודעים שיובילו לתוצאות טובות בטווח הארוך. אלו, אם כן, הם חלק מהלקחים בנוגע להשקפה נכונה שאפשר ללמוד על ידי התרגול של מידות טובות.

בנוגע לשלמות של אמת, זכרו, אתמול בלילה דיברנו על אמת כאיכות של האדם. כשאתם מחליטים שאתם הולכים לדבוק בכללי האימון האלו בכל המצבים, ללא יוצא מהכלל, אתם נותנים לרווחה הפנימית שלכם לטווח הארוך עדיפות גבוהה יותר ביחס לעונג חושי לא-מיומן לטווח הקצר. כשאתם מסוגלים לדבוק בהחלטה הזו, יום אחר יום, אתם מפתחים את האמת שלכם כבני אדם.

בנוגע לשלמות של רצון טוב, למעשה, מידות טובות הן ביטוי של רצון טוב כלפי אחרים וגם כלפי עצמכם. ביחס לאחרים, כמו שהבודהה אמר, אם אתם שומרים על כללי האימון הרוחני בכל המצבים, אתם מעניקים ביטחון אוניברסלי לכל היצורים החיים. עכשיו, זה לא אומר שאתם מגנים עליהם מפני כל הסכנות. במקום זאת, המשמעות היא שאף אחד, בשום מקום, יהיה נתון לסכנות האלו כתוצאה מהמעשים שלכם. כשאתם נותנים ביטחון אוניברסלי כזה לאחרים, אתם מקבלים חלק מביטחון אוניברסלי עבור עצמכם.

דרך נוספת שכללי האימון מועילים לאחרים היא מכיוון שכאשר אתם לוקחים על עצמכם את כללי האימון זה לא מסתכם רק בכך שאתם מחליטים לא לשבור אותם, זה גם אומר שאתם לא תגידו לאף אדם אחר לשבור אותם, ואתם לא תסכימו ותתמכו בכך שאנשים אחרים ישברו אותם. בדרך זו, אתם מגינים גם על אנשים אחרים – בכך שאתם לא גורמים להם לעשות דברים לא-מיומנים. למעשה, המשמעות היא שאתם לא מנסים לשכנע אותם לקחת על עצמם קארמה רעה.

מעניין לציין שמנקודת המבט של הבודהה המשמעות של להועיל לאנשים אחרים היא לגרום להם לשמור על כללי האימון הרוחני, בעוד שהמשמעות של להועיל לעצמכם היא שאתם שומרים עליהם. הנקודה החשובה כאן היא שיש לנו יכולת פעולה עצמאית, ואנחנו יכולים לבחור כיצד להתנהג – ועל ידי כך שאתם מעודדים אנשים אחרים לשמור על כללי האימון, אתם מכבדים את היכולת שלהם לפעול באופן עצמאי ומתוך בחירה. בנוסף, אתם מנסים לגרום להם להשתמש ביכולת הזו בדרך שתוביל לטובתם בטווח הארוך. באופן דומה, כשאתם שומרים על הכללים, אתם מכבדים את היכולת שלכם לפעול באופן עצמאי, מתוך בחירה, ומנסים להוציא אותה לפועל בדרך מיומנת.

הבודהה אומר שהתועלות שמגיעות משמירה על כללי האימון הרוחני יכולות לבוא לידי ביטוי גם בגלגול החיים הנוכחי וגם בגלגולים עתידיים. אם אתם מנהלים את חייכם בדרך מוסרית, העושר שלכם נוטה להיות יציב יותר; יש לכם מוניטין טוב שאתם אנשים אמינים; אם אתם מגיעים אל מפגש של אנשים, אתם יכולים לצפות שלא יאשימו אתכם על התנהגות לא ראויה; ואתם תמותו כשאתם לא מבולבלים. כשאנשים מתקרבים למוות ונזכרים בדרכים בהן הם היו פוגעניים בהתנהגות שלהם, הם נוטים ליפול אל חרטה קיצונית או הכחשה. זוהי למעשה אחת הסיבות לדמנציה כשאנשים מזדקנים. הם לא רוצים לחשוב על העבר, הם לא רוצים לחשוב על העתיד, אז התודעה שלהם פשוט נודדת.

עכשיו, הבודהה כן מכיר בכך שישנם זמנים בהם שמירה על כללי האימון הרוחני יכולה להוביל לסוגים מסוימים של הפסדים בחיי היום יום, במונחים של עושר, בריאות או קרובי משפחה. נגיד, לדוגמה, שיש לכם קרוב משפחה שרוצה שתשקרו בעניין משפטי. בסיטואציה כזו, הבודהה היה אומר לכם לא לשקר, בגלל שהפסד בנוגע לקרובי המשפחה שלכם הוא הפסד פעוט, בעוד שהפסד בנוגע למידות הטובות שלכם הוא הפסד משמעותי. היה סיפור מעניין בחדשות לפני מספר שנים. גבר אירני צעיר נרצח, והרוצח נתפס ונדון למוות. לפי החוק המוסלמי, מסתבר, אם ההורים של אדם שנרצח הם עדיין בחיים, יש להם זכות לבחור אם להוציא לפועל את עונש המוות או לא. בהתחלה, ההורים של האדם שנרצח בחרו להוציא לפועל את עונש המוות, אבל אז האימא התחילה לחלום על הבן שלה ובחלום הוא היה בא אליה ואומר, "בבקשה אימא, אל תבחרי בנקמה”. האימא לא רצתה לחלום את החלום הזה, אבל הוא חזר על עצמו שוב ושוב.

ביום ההוצאה להורג, הרוצח ישב עם לולאה סביב הצוואר שלו. האימא קמה מהכיסא, סטרה לרוצח הכי חזק שיכלה, הורידה את הלולאה, ואז עזבה את המקום. לאחר מכן, כשראיינו אותה, היא אמרה שהרגישה תחושה עצומה ובלתי צפויה של שלום והקלה, לכן היא שמחה שהיא הקשיבה לחלום.

הדוגמאות האלו מראות חלק מהתועלות שמגיעות בגלגול החיים הנוכחי משמירה על כללי האימון הרוחני. יש גם תועלות ביחס לגלגולי חיים עתידיים. הבודהה אומר שאם אתם לא הורגים, אז כשאתם נולדים מחדש תהיה לכם נטייה לחיות חיים ארוכים יותר. אם לא תגנבו, תהייה לדברים שלכם נטייה לא להיגנב. אם תימנעו מיחסי מין לא חוקיים, אתם לא תהיו מושא ליריבות ונקמה. אם לא תספרו שקרים, לאנשים תהיה נטייה לא לשקר לכם. ואם לא תיקחו חומרים משכרים – וזה כולל יין – אז תהיה לכם נטייה לא להיות משוגעים בגלגול החיים הבא. הבודהה לא נכנס לפרטים נוספים בקשר לנושא האחרון.

אלו הן חלק מהדרכים בעזרתן התרגול של כללי האימון הרוחני מפתח את השלמות של רצון טוב בהתנהלות שלכם עם אנשים אחרים – ועם עצמכם.

בנוגע לשלמות של ויתור, שמירה על כללי האימון הרוחני עוזרת לפתח את האיכויות התודעתיות להן תזדקקו בתרגול של ריכוז, שנבנה על התרגול של מיינדפולנס נכון.

הסיבה הראשונה לכך היא כי זה באופן כללי קל יותר להיות קשובים כשאתם שומרים על כללי האימון הרוחני. זכרו, המשמעות של מיינדפולנס במקרה הזו היא היכולת לזכור מה נעשה ונאמר לפני זמן רב, ולשמור את הזיכרון הזה בתודעה. לכן, כשאתם נזכרים בעבר ורואים שלא פגעתם באף אדם על ידי המעשים שלכם אז הרבה יותר קל להיזכר בו, ואתם יכולים ללמוד את לקחי העבר בקלות רבה הרבה יותר. אם גרמתם נזק לאחרים ועברתם על כללי האימון הרוחני, לתודעה תהיה נטייה להקים חומות כדי שלא תוכלו לזכור את הנזק שגרמתם, וזה יחסום את הדרך למיינדפולנס שלכם.

בנוסף, תוך כדי כך שאתם מתרגלים בתואם עם כללי האימון הרוחני, אתם מפתחים את המיינדפולנס שלכם, את הערנות ואת השקדנות שלכם – ואלו תכונות שאתם צריכים כדי לתרגל מיינדפולנס נכון וריכוז נכון. בהקשר של מיינדפולנס, אתם צריכים לזכור שלקחת על עצמכם את כללי האימון הרוחני. זו בעיה נפוצה עבור אנשים שרק התחילו לקחת על עצמם את הכללים. הם מתחילים לעשות משהו ואז חושבים לעצמם, "אופס! לקחתי כלל אימון בקשר לזה!" אז, אתם צריכים לשמור את הכללים האלו בתודעה.

שנית, אתם צריכים להיות ערניים למה שאתם עושים. השקדנות שלכם באה לידי ביטוי כשאתם עושים השתדלות יתרה במצבים בהם קשה לכם לשמור על כללי האימון הרוחני, ומשקיעים יותר מאמץ כדי לוודא שאתם דבקים במשימה.

כאשר רק התחלתי לשמור על כללי האימון הרוחני, יצא לי לחזור לבית ילדותי כדי לבקר קרובי משפחה. גרנו בבקתה קרוב לחוף הים, ויום אחד בשעות אחר הצהריים בן דוד שלי אמר, "אתה יודע, סבא אהב לצאת לאסוף צדפות לא רחוק מכאן, ואז הוא היה מכין מרק צדפות. בוא נלך לאסוף צדפות”. אז, חמישה או שישה מאתנו יצאנו לאסוף צדפות. חפרתי בחול באזור של מים רדודים ומצאתי צדפה. בזמן שהתחלתי להרים את הצדפה מהחול, פתאום הבנתי, "אופס! יש כלל אימון שאוסר לעשות את זה”. אז, הנחתי את הצדפה בחזרה על החול, הלכתי משם, והעמדתי פנים שאני מחפש צדפות במקום אחר. בינתיים, אחד מבני הדודים שלי הלך למקום שהייתי בו ומצא את הצדפה על פני החול ואמר, "הנה צדפה! אנחנו יכולים לקחת אותה”. בן דוד אחר אמר, "לא, אם הצדפה נמצאת על החול ולא בתוכו, זה אומר שהיא מתה. עזוב אותה”. בסופו של דבר הצלתי את החיים של הצדפה למרות מה שעשיתי. זה היה לקח בנוגע לכמות המיינדפולנס והערנות שעוד הייתי צריך לפתח.

שמירה על כללי האימון הרוחני גם מאפשרת לכם לתרגל את סוג הריסון שתצטרכו כדי להביא את התודעה אל תוך ריכוז, ולהשאיר אותה שם. כדי להשיג ריכוז, עליכם ללמוד איך להגיד לעצמכם לא כשהסחות דעת יגיעו אל תוך התודעה, וכללי האימון הרוחני הם למעשה תרגול טוב בללמוד איך להגיד לעצמכם לא בצורה אפקטיבית בחיי היומיום. כמו שהמורה שלי היה נוהג לומר, "אם אתה לא יכול לשלוט על הפה שלך, אין שום דרך שתוכל לשלוט על התודעה שלך”.

כללי האימון הרוחני, אם כן, הם תרגול טוב למיומנויות שתצטרכו תוך כדי כך שאתם מפתחים מיינדפולנס וריכוז – שהם איכויות שקשורות באופן ישיר לשלמות של ויתור.

בנוסף, כללי האימון הרוחני הם תרגול שעוזר לכם להמשיך ולפתח את השלמות של הבחנה, מכיוון שעליכם להשתמש ביכולת ההמצאה שלכם כדי לדבוק בכללים בדרכים שלא יובילו לסיטואציות לא נעימות או מצערות. למשל, אם אתם שומרים על הכלל המוסרי שאוסר על הריגה, אתם צריכים להבין, "איך עליי לארגן את הבית שלי כך שלא אצטרך להרוג חרקים ומזיקים? איך אני יכול לחיות בדרך שלא מושכת טרמיטים? איך אני יכול לחיות בדרך שלא מושכת נמלים? ואם הנמלים כן נכנסות אל תוך הבית, איך אני יכול להיפטר מהן בלי להרוג אותן?" חשיבה כזו מפתחת את יכולת ההבחנה שלכם. באופן דומה, אם יש לכם מידע מסוים ואתם יודעים שאנשים אחרים עלולים להשתמש במידע הזה לרעה, איך אתם יכולים למנוע מהמידע הזה להגיע אליהם בלי לשקר? תוך כדי כך שאתם מנסים למצוא פתרונות לדברים האלו, זה מפתח את ההבחנה שלכם.

אלו הדרכים בהן התרגול של שמירה על כללי האימון הרוחני הוא ביטוי להשקפה נכונה, לרצון טוב ולאמת – והדרכים בהן הוא עוזר לכם לפתח את השלמויות של ויתור והבחנה.

הוא מעורר תחושה של ערך עצמי גבוה שמגיע כתוצאה מכך שאתם מצליחים לחיות בדרך שלא גורמת לנזק לאף אדם, בכלל. אני לא יודע אם זה עניין כאן, אבל באמריקה יש לנו בעיה בגלל שפסיכולוגים כל כך התעקשו על הצורך שיש לילדים לפתח את הערך עצמי שלהם, עד שילדים בימנו מקבלים ציונים מנופחים רק כדי לגרום להם להרגיש טוב, ללא כל תוכן שמגבה את זה. ללא כל מהות. לעומת זאת, אחת הדרכים לפתח ולעודד ערך עצמי אמיתי, שמגובה על ידי תוכן אמיתי ומהות, היא על ידי פיתוח של מידות טובות. וזה מצליח לא רק עם ילדים. זה חשוב גם עבור מבוגרים, בגלל שאנחנו נמדדים לפי כל כך הרבה דברים בחיים שהם מחוץ לשליטתנו, שאינם קשורים למידת המיומנות של הבחירות שלנו בכלל. למשל, כשאנחנו נמדדים לפי מידת היופי שלנו, הפיקחות, העושר או העמדה החברתית שלנו. אבל אם נוכל ללמוד כיצד למדוד את עצמנו לפי המידות הטובות שלנו, הערך העצמי שלנו יכול להתבסס על המיומנות האמיתית של המעשים והבחירות שלנו. זה שם את הכוח של הערך העצמי והכבוד העצמי שלנו בידנו.

שאלות

שאלה: כשמציגים את דברי הלימוד על נדיבות, מידות טובות וכללי האימון הרוחני, פעמים רבות מזכירים את התועלת שאנשים נדיבים יפיקו ואת התועלת שאנשים עם מידות טובות יפיקו – וכיצד התועלות האלו בסופו של דבר יובילו אל ההישג של ההתעוררות. אבל זה נשמע כמו שאנחנו פועלים לפי העיקרון שאומר שהמטרה מקדשת את האמצעים, למרות שהאמצעים במקרה הזה הם טובים עבור כולם. זה מרגיש קצת אנוכי. בסיפורי הג'אטאקה, אנחנו קוראים שהבודהה פיתח את כל האיכויות האלו, אבל האם הוא היה מפתח נדיבות וטוב לב אם הוא היה יודע שההישג של ההתעוררות לא בהכרח יגיע כתוצאה מכך?

תשובה: כשהאמצעים הם ממש טובים עבורך ועבור אחרים, אז אין צורך להצדיק אותם. אבל, למרות שאין צורך להצדיק אותם, עדיין יש צורך במאמץ כדי לפתח אותם. לכן, אם אתה מתכוון לדבוק במאמץ הזה ולהמשיך לעשות אותו, אז אתה צריך לראות שהוא משתלם. דרך טובה כדי לעורר מוטיבציה להמשיך לדבוק בדרך הטובה היא לזכור שהדרך גם מובילה אל שמחה.

אחד העקרונות הבסיסיים בבודהיזם אומר שכאשר אתה באמת עושה טוב, אתה מפיק תועלת ואנשים אחרים מפיקים תועלת גם כן. התרגול של המידות הטובות נוצר כדי לגרום לך לראות שישנה דרך להפוך אנשים אחרים לשמחים, והדרך הזו הופכת גם אותך לשמח. במילים אחרות, תוך כדי כך שאתה עוזר להם, אתה עוזר לעצמך; כשאתה עוזר לעצמך, אתם עוזר להם. זה סוג השמחה והטוּב שאתה רוצה למצוא. זכור, הבודהה מעולם לא ביקש מאתנו להתכחש לתשוקה שלנו למצוא אושר. הוא פשוט מראה לנו כיצד למצוא אושר בדרך נבונה וחומלת – כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים.

ישנה סוטה שבה הבודהה מציין ארבעה סוגים שונים של אנשים, והוא מציין אותם בסדר היורד הזה: האדם שמיטיב עם עצמו ומיטיב עם אנשים אחרים, האדם שמיטיב עם עצמו ולא מיטיב עם אנשים אחרים, האדם שלא מיטיב עם עצמו ומיטיב עם אנשים אחרים, והאדם שלא מיטיב עם עצמו ולא מיטיב עם אנשים אחרים. מעניין לראות איך מספר 2 ו 3 מדורגים ברשימה. האדם שמיטיב עם עצמו ולא מיטיב עם אנשים אחרים מדורג גבוה יותר מהאדם שלא מיטיב עם עצמו אבל כן מיטיב עם אנשים אחרים. העיקרון הבסיסי שמסביר את הנקודה הזו אומר שאם אתה לא יודע איך להיטיב עם עצמך, אז אתה לא באמת יכול לדעת איך להיטיב עם אנשים אחרים.

בנוסף, טוב לזכור שאם אתה לא מפיק תועלת מהתרגול שלך, אז יהיה לך קשה להמשיך לעשות אותו. במקרה של הבודהיסטווה, הוא לא היה בטוח לגבי הדרך הנכונה שיש לצעוד בה, אבל הוא בוודאות חיפש לקבל תוצאות. זה היה כל הרעיון מאחורי החיפוש שלו: כל הפעולות שהוא ביצע בתקווה שיובילו אל שמחה שלא מזדקנת, לא הופכת לחולה, לא מתה. מכיוון שאתה לא יכול להשתמש בשמחה האלמותית הזו כדי להגיע אל השמחה האלמותית, אתה חייב לתרגל עם תחושה ברורה לגבי האמצעים בהם אתה משתמש והמטרות שאתה רוצה להשיג.

שאלה: האם כללי האימון הרוחני משותפים לכל המסורות הבודהיסטיות השונות? והאם הפרשנות שמסורות אחרות נותנות לחוקי האימון היא שונה?

תשובה: אתם תמצאו את כללי האימון הרוחני בכל המסורות הבודהיסטיות, אבל יש כמה הבדלים בפרשנות. הבדל משמעותי אחד הוא שחלק מהמסורות אומרות שאסור לעבור על כללי האימון, בכלל. לא משנה מהי הסיטואציה. לעומת זאת, מסורות אחרות אומרות שאם יש לכם מניע שהוא חומל, אתם יכולים להרשות לעצמכם לשבור אותם. אנחנו משתייכים למסורת שאומרת לא לשבור אותם.

שאלה: בנוגע לכלל המוסר שאוסר לשקר: זה לא נחשב לשקר אם השקר מונע סבל לא הכרחי, נכון?

תשובה: כל ייצוג לא נכון של האמת נחשב כשקר. גם אם את עושה את זה מתוך מניע שנראה לך כנדיבות או סימפטיה, הוא עדיין נחשב כשקר, וזה עדיין נחשב כשבירה של הכלל. אם את מרגישה שאמת מסוימת עלולה לגרום לאדם כלשהו לסבול, את עדיין לא מייצגת לא נכונה את האמת ומשקרת לאדם הזה. במקום זאת, את מנסה לשנות את נושא השיחה. אם האדם או האישה מתעקשים, ומאוד רוצים לדעת, רק אז את מספרת להם את האמת, בלי לשקר. כשאני מלמד באמריקה והנושא של שקרים מגיע, העניין הזה תמיד עולה והתלמידים חושבים שחייבים להיות מצבים מסוימים בהם זה בסדר לשקר. כשלימדתי במסצ'וסטס, התלמידים ניסחו את העניין ככה, "מה קורה אם אני משקר בדוחות המס שלי?" בקליפורניה, השאלה הייתה, "מה קורה אם החברה שלך לובשת שמלה מכוערת ואז שואלת, איך אני נראית?" אבל בשני המקרים התשובה היא: את לא יכולה לשקר. כשאת ממלא את טופסי המס שלך, את ממלאת אותם נכון. ובנוגע לחברה שלך, את חושבת לעצמך, "להיות עם השמלה זה טוב יותר מאשר להיות ערומה. לכן, כן, השמלה נראית בסדר גמור”.

שאלה: מה בנוגע לשקרים תרבותיים כמו סנטה קלאוס? האם אנחנו שוברים את כללי האימון הרוחני אם אנחנו עדיין מפיצים אותם?

תשובה: כן. כשהייתי בן 4, חשבתי שזה רעיון טוב להשאיר לסנטה קלאוס כמה עוגיות וחלב, אז הנחתי אותם על שידה קרוב לאח בבית שלנו. למחרת בבוקר, מצאתי פתק מסנטה קלאוס  שבו  הוא הודה לי על העוגיות והחלב, אבל הוא נכתב בכתב ידה של אימי, ואני זיהיתי שהפתק נכתב בכתב ידה. לא הבנתי אם אני כועס כי הבנתי שאין סנטה קלאוס או כי אימא שלי שיקרה לי. לכן, הכי טוב לא להפיץ שקרים, כי כאשר ילד קטן או ילדה קטנה יגלו אותם, הם ירגישו נבגדים.

שאלה: יש לי המון בעיות סביב הכלל המוסרי הראשון. יש לי כוורת צרעות על גג הבית שלי, והשכנים שלי, שיש להם ילדה קטנה, רוצים שאני אשמיד את הכוורת. האם זה הכרחי להציל את החיים של הצרעות ולהסתכן בכך שאהיה אחראית למותה של הילדה הקטנה?

תשובה: מהניסיון שלי, למדתי שישנן דרכים להרחיק כוורות כאלו בלי להרוג את הצרעות. את צריכה לחפש את האנשים שיכולים לעשות את זה. לנו הייתה בעיה דומה עם דבורים קטלניות בחדר האורחים שלנו במנזר. זה לקח קצת זמן, אבל הצלחנו למצוא מישהו שהצליח להרחיק את הדבורים בלי להרוג אותן. לכן, העובדה שאת לוקחת על עצמך כללי אימון כאלו מצריכה ממך להתאמץ מעט יותר כדי למצוא דרכים לפתור בעיות בלי לשבור אותם.

שאלה: שאלה שנייה, מה בנוגע לאנטיביוטיקה?

תשובה: כלל האימון שאוסר על הריגה מתייחס רק לדברים שאת יכולה לראות בעין בלתי מזוינת. דברים קטנים יותר לא נכללים תחת הכלל הזה. יש תרופות שמותרות בוינאיה, דברי הלימוד על חוקי ההתנהגות של הנזירים, שיש להן אפקט אנטיביוטי. בנוגע לטפילים שחיים בגוף שהם מספיק גדולים לראות בעין, יש תרופות שמאפשרות לטפיל לצאת מהגוף בלי להרוג אותו. בעיקרון, התרופות האלו גורמות לטפיל להתעלף. כשהוא מתעלף, הוא משחרר ויוצא מהגוף.

שאלה: השאלה הבאה היא, מה בנוגע להפלה?

תשובה: בזמנו של הבודהה, הפלה הייתה חוקית. הוא לא יצא בקמפיין כדי להפוך אותה ללא חוקית, אבל הוא גם לא תמך בה. לכן, כחלק משמירה על כללי האימון הרוחני, את לא תעברי הפלה, ואת גם לא תייעצי לאנשים אחרים לעבור הפלה.

שאלה: מה בנוגע לכלל האימון שאוסר על הריגה של יתושים שנושאים מחלות כמו דנגי וזיקה?

תשובה: אני תמיד נדהם לגלות כמה מעטים המקומות בברזיל שיש בהם רשתות לחלונות. בגלל שזה לא משנה כמה יתושים תהרגו, הם ימשיכו להגיע. זה כמו בסרטי האימה האלו: אתם הורגים זומבי אחד, ואז מאה זומבים מגיעים במקומו. בתאילנד ניסו להיפטר מיתושים בעזרת תוכנית השמדה, אבל גילו שהיתושים מהר מאוד פיתחו סיבולת לקוטל החרקים שהשתמשו בו. לכן, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיה כזו היא להבין שאנחנו צריכים ללמוד איך לחיות בעולם שיש בו יתושים, ולעשות את המיטב כדי להגן על עצמנו על ידי יצירת מקומות מוגנים. לדוגמה, על ידי כך שאנחנו שמים רשתות על חלונות ומוצאים תכשירים שדוחים יתושים ויכולים להבריח אותם, בלי להרוג אותם.

אני מדבר על הנושא הזה מניסיון. חליתי במלריה פעמיים, אבל אני עדיין אומר: אל תהרגו יתושים.

שאלה: כלל האימון שאוסר על הריגה פעמים רבות מפורש בדרך שאומרת שאנחנו צריכים לאמץ תזונה צמחונית. האם זה הכרחי? האם אנחנו לא הורגים גם את הירקות המסכנים האלו, מורדים את העור שלהם בזמן שהם עדיין בחיים ומבשלים אותם?

תשובה: עבור הנזירים, הכלל שלנו הוא שאסור לנו לאכול בשר אם אנחנו יודעים או חושדים שהחיה נהרגה במיוחד כדי להאכיל אותנו. כלל האימון שאוסר על הריגה מתייחס ספציפית להרג שבוצע על ידך, או בעקבות כך שביקשת מאדם אחר להרוג. עכשיו, אם את רוצה להמשיך לפתח את הכלל ולאמץ תזונה צמחונית, זה בסדר גמור. אבל הכלל לא דורש ממך לעשות את זה. רק תוודאי, כאשר את הולכת למסעדת מאכלי ים ויש להם אקווריום גדול עם דגים חיים, שאת לא בוחרת באף אחד מהדגים האלו.

בנוגע לירקות, הם לא נופלים תחת ההגדרה של יצורים חשים – הם לא מרגישים כאב – אז כלל האימון שאוסר על הריגה לא חל עליהם.

קיבלנו מספר שאלות על הנושא הזה, של היחס בין כלל האימון הרוחני הראשון ותזונה צמחונית או לא צמחונית. אתם צריכים לזכור שהכלל הוא בעצם כלל אימון, הוא לא עיקרון כדי ליצור חברה מושלמת או עולם מושלם. מטרת הכלל היא למקד אתכם על הדברים שאתם עושים – על הפעולות לגביהן אתם אחראים באופן ישיר.

בנוסף, גם אם אתם עוקבים אחר הכלל ומתנהגים בתואם איתו, זה לא נותן לכם ביטחון מלא שלא תהייה לכם קארמה רעה בכלל. במילים אחרות, הכלל מנוסח בדרך שאומרת שאכילת בשר לא פועלת כנגד הכלל, אבל עדיין יש לכם את הקארמה של לאכול את הבשר של החיה, שהייתה חייבת למות כדי שתוכלו לאכול.

זאת אחת הסיבות לכך שיש לנזירים מזמורים בכל יום כדי לעודד אותם להרהר על האוכל שהם אוכלים. הנזירים מהרהרים על כך שכאשר הם אוכלים הם למעשה לוקחים על עצמם חוב, ורק באמצעות התרגול הם יוכלו לפדות את החוב הזה. אתם לוקחים את הזמן ומהרהרים על כך שעצם העובדה שיש לכם גוף מעמיסה על המון יצורים אחרים, והרהורים האלו נותנים לכם מוטיבציה למצוא שמחה שלא זקוקה להזין את עצמה. אחד מההרהורים שאג'אהן לי מציע הוא: לחשוב שכל הרוחות של החיות שאכלתם את הגוף שלהן יופיעו ויתהלכו סביבכם, בזמן המוות שלכם, ויבקשו סגולות וחסדים. אם לא יהיו לכם סגולות וחסדים לתת להן, הן ייקחו אתכם איתם. אבל אם יהיו לכם סגולות וחסדים שתוכלו להקדיש להן, הרוחות ישמחו לקחת את הסגולות והחסדים האלו במקום לקחת אתכם.

שאלה: אמרת שאכילת בשר לא נחשבת כשבירה של כלל התרגול שאוסר על הריגה. איך אתה יכול להגיד שאדם שצורך בשר לא משחק תפקיד ותומך בהריגת הפרה? איך יכול להיות שזה לא נחשב לשבירה של כלל האימון שאוסר על הריגה?

תשובה: זה לא נכון להגיד אכילת בשר לא תומכת בהרג הפרה. זה לא המקרה. אכילת בשר כן תומכת בהרג, אבל כללי האימון הרוחני מכסים רק שני דברים: הדבר הראשון הוא הפעולות שאת עושה בעצמך, והדבר השני הוא הפעולות שאת נותנת הוראה לאנשים אחרים לבצע. כללי האימון כוללים רק את שני הדברים האלו. מעבר לכך, אם את מרגישה השראה לא לתמוך בתעשיית הרג הפרות, אז אל תאכלי בשר. אבל ההחלטה הזו היא מעבר לכללי האימון הרוחני. אנחנו לא מנסים ליצור חברה אידיאלית בעזרת כללי האימון הרוחני. אנחנו מנסים להתמקד ישירות בדברים שאנחנו עושים, כדי שההתנהגות האישית שלנו תהיה כזו שמעודד את התודעה להיכנס אל תוך ריכוז – כדי שלא נצטרך לחזור שוב אל התהליך הזה שמוכרח להמשיך להזין את עצמו, ולאכול. רק כשתאמני את התודעה שלך עד לנקודה שהיא כבר לא זקוקה להזין את עצמה היא באמת תוכל להיות טהורה.

שאלה: קבלנו שאלה ארוכה מאימא לילד בן 14, שרצה להפוך להיות צמחוני. הילד לא אהב את העובדה שאימא שלו לא צמחונית והוא נתן לה הרבה, הרבה סיבות להפוך להיות צמחונית בעצמה. לא משנה כמה היא התווכחה איתו, הוא לא הקשיב לה. היא רצתה לדעת איך היא יכולה לדבר בהגיון עם הילד.

תשובה: בעיקרון, הייתי אומר לילד, "אם אתה מספק את האוכל למשפחה, אז יש לך את הזכות להחליט איזה אוכל אנחנו מכינים. אבל עד שתגיע לנקודה הזו, האימא היא זו שמקבלת את ההחלטות בבית”.

שאלה: מנקודת המבט של קארמה וכללי האימון הרוחני, מה אנחנו אמורים לחשוב על המתת חסד, לסיים את הסבל של חיית מחמד, במקום להאריך את חייה שלא לצורך?

תשובה: אין סיבה להאריך חיים שלא לצורך כדי לשמור על כללי האימון הרוחני. המשמעות היא שזה לא נחשב לעבירה על כללי האימון להפסיק את הפעולה של מכונת הנשמה לדוגמה. אם הגוף לא יכול לשרוד בכוחות עצמו, המוות שלו הוא לא פעולה של הריגה.

לעומת זאת, המתת חסד כן תיחשב כשבירה של כללי האימון הרוחני. רוב הרגשות שלנו בקשר לנושא של המתות חסד נובעים מהאמונה שיש לחיה רק גלגול חיים אחד, ולאחר שהיא מתה היא לא הולכת לסבול לאחר המוות. מנקודת המבט הבודהיסטית, לעומת זאת, החיה תעבור לגלגול חיים נוסף, ואין לכם מושג כמה סבל יהיה בגלגול החיים שיגיע. אבל אתם כן יודעים אם לקחתם את ההחלטה להרוג את החיה או לא. לכן, מנקודת המבט של כללי האימון, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לתת לחיה משככי כאבים ולנסות לשמור עליה במצב שהוא כמה שיותר חופשי מכאבים. תנו לטבע לעשות את שלו.

שאלה: שאלה שנייה: אם אני נמצאת מערכת יחסים קרובה עם אדם חולה והוא מבקש ממני להתלוות אליו לשוויץ או לבלגיה כדי לקבל עזרה בהתאבדות, האם זה נחשב כשבירה של כללי האימון הרוחני?

תשובה: זה לא יחשב כשבירה של כללי האימון, אבל עדיין, זה לקחת אדם אל מקום  שבו  את יודעת שהוא הולך להיהרג. לכן, הדבר הטוב ביותר יהיה לשתף אותו ברגשות שלך לגבי כל העניין. אם החבר עדיין רוצה שתצטרפי אליו, את יכולה להצטרף ולא לעבור על כללי האימון. לעומת זאת, בזמנו של הבודהה היו אנשים שבאמת נעזרו באנשים אחרים כדי להתאבד, ושכרו אדם אחר לדקור אותם למוות. לפי קוד ההתנהגות של הנזירים, לגרום לאדם אחר להרוג זו פעולה שמביאה קארמה אפילו גרועה יותר מאשר פשוט להתאבד בעצמך, כי את גורמת לאדם הזה לקחת על עצמו את הקארמה של להרוג אותך.

שאלה: האם יש הבדל בין הקארמה של אדם שמת מסיבות טבעיות כמו התקף לב, לדוגמה, ובין אדם שמתאבד?

תשובה: מוות מסיבות טבעיות הוא תוצאה של קארמה מהעבר, בעוד שהתאבדות מתבססת על החלטה שאת לוקחת עכשיו. כשאת מתה מסיבות טבעיות, את פשוט מקבלת את התוצאות של קארמה מהעבר, בעוד שאם את מתאבדת, את יוצרת קארמה רעה חדשה.

שאלה: השאלה הבאה היא: האם יש הבדל בקארמה של אדם שמתאבד כתוצאה ממאורע לא נעים, כמו אכזבה רומנטית או איבוד של מקום עבודה, בשונה מאדם שמתאבד מכיוון שהוא סובל מדיכאון או חרדה?

תשובה: קשה למדוד את ההשלכות של פעולה אחת מסוימת, בגלל שכל פעולה כזו תלויה בפעולות רבות נוספות שהאדם הזה עשה בחייו. יש לי ידידה שהיא מתקשרת. כל חייה היא הייתה צריכה להתמודד עם הרבה רוחות של אנשים שנפטרו, ובכל המקרים בהם האיש או האישה נפטרו מהתאבדות, היא אומרת, תמיד יש רגע שהיא קוראת לו רגע ה-"אוי לא!". במילים אחרות, רגע שיש בו הרבה מאוד חרטה. לכן, כאשר זה אפשרי, אם את יכולה לעודד אדם לא להתאבד את עושה לו טובה גדולה.

שאלה: למה כללי האימון, או כללי המוסר, מבקשים מאתנו לא לצפות בהצגות.

תשובה: האיסור על צפייה בהצגות הוא רק כחלק משמונת כללית המוסר, שהם בעיקרון חמשת הכללים הראשונים בתוספת המרכיב של ריסון חושי. למשל, כשאתם לא צופים בהצגות, אתם קצת יותר מרסנים את העיניים שלכם. לא להקשיב למוזיקה זה לרסן מעט את האוזניים שלכם. לא להשתמש בבשמים זה לרסן את האף שלכם. לא לאכול לאחר צהריי היום זה לרסן מעט את הלשון שלכם. ולא לשכב על מיטות מפוארות זה לרסן את הגוף שלכם, מבחינת חוש המגע.

שאלה: כשאני חושב על העובדה שסבל מגיע מגורמים פנימיים בתודעה, זה גורם לי להרהר על העובדה שלא כל תחומי המקצוע תומכים בפיתוח של מיינדפולנס ומידות טובות. אתה יכול בבקשה להבהיר את הנושא?

תשובה: יש דבר שנקרא פרנסה שגוייה: פרנסה שמבוססת על שבירת כללי האימון הרוחני, פרנסה שמבוססת על פיתוח של איכויות לא-מיומנות בתודעה שלך או עבודה שבה אתה מנסה לעורר איכויות לא-מיומנות בתודעתם של אחרים. לכן, אם אתה מבין שהפרנסה שלך היא פרנסה לא נכונה, פרנסה שגוייה, זה יכול להיות רעיון טוב לשנות אותה, אם אתה יכול. פעם התפרסמה קריקטורה בעיתון ניו-יורקר בארצות הברית על הנושא הזה. בקריקטורה רואים שני גברים מחזיקים גופה, וכפות הרגליים של הגופה היו מצופות בבטון – במילים אחרות, הפושעים האלו סחבו את הגופה כדי להטביע אותה בנהר. אחד מהם אמר, "הלוואי שהיו דרכים אחרות להתפרנס”. ובכן, יש דרכים אחרות.

שאלה: בחומרי הקריאה על מידות טובות, ישנה סוטה, אנגוטרה ניקאיה 8:40, שמדברת על הקארמה שפעולות מסוימות מחוללות. מה קורה אם התודעה משתנה וכבר לא עושה פעולות כאלו? האם עדיין נהיה חייבים להיות אחראים על הקארמה ההפוכה, הרעה, שעשינו בעבר?

תשובה: התוצאות של קארמה מהעבר עדיין יהיו שם, אבל – בהנחה שהקארמה בעבר הייתה רעה – הקארמה הטובה שמגיעה מכך ששינית את דעתך, ואת ההתנהגות שלך, תפצה על הרעה. תהיה סבלני כשהקארמה הרעה מבשילה ומניבה פירות, וזכור שהדבר החשוב ביותר הוא המצב של התודעה שלך כרגע. תוך כדי כך שאתה ממשיך לפתח רצון טוב בלתי מוגבל בתודעה, תוך כדי כך שאתה מאמן את התודעה לא לתת לכאב ולעונג להכריע אותה, הפעולות האלו, לכשעצמן, יהפכו את התוצאות של קארמה מהעבר לחלשות יותר. הן למעשה ישמרו עליך, ולא יתנו לך ליצור קארמה רעה חדשה ממש עכשיו.

שאלה: חטאתי. אני יודע שאני אלך לגיהינום בגלל המעשים שביצעתי בעבר. כל יום אני מנסה לחיות עם כללי האימון הרוחני שלי, ואני גאה בכך, אבל בחלומות ובסיוטים שלי, הדברים הרעים שעשיתי בעבר מופיעים בתודעה, ואני מרגיש חרטה גדולה. איך אני יכול להניח לתחושה הזו ולתת לה לחלוף, כדי שאוכל למות ללא בלבול? האם אני צריך ללכת לכל האנשים שפגעתי בהם ולבקש את סליחתם?

תשובה: חשוב להבין שרק בגלל שעברת על חוקי האימון הרוחני, זה לא אומר שאתה תגיע לגיהינום. כמו שהבודהה אמר, אם אתה מבין שעשית דברים רעים ואתה מחליט בליבך לא לחזור על הטעויות האלו שוב, ושומר על כללי האימון, הקארמה הטובה הזו יכול להגן עליך – כך שלא תהיה מוכרח להגיע לגיהינום. הבודהה מוסיף ואומר שהתגובה הנכונה, כשאתה לומד לגבי כללי האימון הרוחני ומבין ששברת אותם בעבר, היא להגיד לעצמך, "אוקי, זאת הייתה טעות. הדברים שעשיתי לא היו דברים שטוב לעשותם, אבל אם אני ארגיש חרטה וייסורי מצפון, ייסורי המצפון האלו לא ימחקו את הטעויות שעשיתי”. דרך הפעולה הטובה ביותר היא לקבל החלטה בתודעה שאתה מתכוון לרסן את עצמך בעתיד, ולהפיץ מחשבות של רצון טוב: רצון טוב כלפי האנשים שפגעת בהם, רצון טוב כלפי עצמך, ולאחר מכן רצון טוב כלפי כל היצורים החיים. לכן, בפעם הבאה שיש לך חלומות רעים בהם אתה מרגיש תחושות של חרטה או ייסורי מצפון, כשאתה מתעורר, תפיץ מחשבות של רצון טוב לכל מי שהופיע בחלום ואז רצון טוב לעצמך.

עכשיו, כשאתה נמצא בתהליך המוות, זה דומה לכך שדלתות שונות נפתחות עבורך. אם יש דלת אחת שמובילה אל גיהינום, אל תגיד לעצמך, "חטאתי. אני אהיה מוכרח ללכת לגיהינום", בגלל שהמחשבה הזו תיקח אותך דרך הדלת הזו. תמשיך להזכיר לעצמך את הדברים הטובים שעשית מאז שהתחלת לקחת על עצמך את כללי האימון, ותמשיך להגיד לעצמך, "אני לא חייב ללכת לגיהינום”. זה יעזור לך לעבור דרך דלת טובה יותר.

ובנוגע לבקשת סליחה מאנשים אחרים: נסה לשים את עצמך בנעליים שלהם. אם אתה חושב שהם יעריכו את העובדה שאתה מבין כעת את הנזק שגרמת להם, וזה ירגיע את התודעה שלהם לשמוע את ההתנצלות שלך, אז לך ובקש את סליחתם. אבל אם אתה חושב שזה רק יפריע להם לפגוש אותך שוב, והם מעדיפים שלא תתערב בחיים שלהם, אז תניח להם לנפשם. פזר הרבה מחשבות של רצון טוב לעברם, והסתפק בכך.

שאלה: אני רוצה להכין את עצמי לרגע המוות כדי שלא אגיע אל יעד רע. כיצד אני יכול להכין את עצמי, כך שלא אאמין לחבר המועצה בתודעה שלי שאומר שאני אדם רע?

תשובה: אחת הסיבות שאנחנו מתרגלים מדיטציה היא כדי שנהיה ערניים ברגע המוות. אז, זכור, כל קול שעולה בתודעה הוא רק אחד מחברי המועצה – וכמתרגל מדיטציה, אתה צריך ללמוד לא להאמין לכל מה שחברי המועצה אומרים. זאת הסיבה לכך שאחד מנושאי המדיטציה הוא היזכרות במידות הטובות ובנדיבות שלך. במילים אחרות, תרגול המדיטציה מלמד אותך כיצד להיות מיומן בלהיזכר בדברים האלו כשאתה צריך אותם.