יום שמיני

בוקר

לשמר ריכוז

לפעמים עולה השאלה: כשאתם מסיימים את סריקת הגוף, אתם בסופו של דבר מתיישבים עם תשומת הלב ומתמקדים במקום אחד, ולאחר מכן מפזרים את המודעות שלכם כך שתמלא את הגוף כולו, ואז מה? מה הלאה? "מה הלאה" זה פשוט לשמר ולתחזק את מה שיש לכם. נסו לוודא שאף מחשבה אחרת לא נכנסת פנימה ומפריעה לדממה של המודעות שלכם. עכשיו, אם המיקוד שלכם מתחיל להיות מעט מעורפל או מטושטש, חזרו בחזרה לסריקת הגוף. אפשרות נוספת היא להתמקד בנקודה מסוימת בגוף, במיוחד בנקודה שבה אתם מוצאים שישנה בעיה באנרגיה. לאחר שזה מחזק את הריכוז שלכם, אתם יכולים לחזור אל הגוף כולו.

שימו לב למחשבה שאומרת, "זה משעמם" והיזהרו ממנה. פשוט תגידו לעצמכם שהמחשבה הזו היא בעצמה הפרעה. אתם לא מוכרחים להאמין לה. או, אם נכנסת מחשבה לתודעה ואומרת, "זה טיפשי, התודעה לא חושבת שום מחשבות אינטליגנטיות." תגידו לעצמכם שאתם לא חייבים להיות אינטליגנטים כל הזמן. אתם לומדים כיצד לקחת צעד אחורה ולהתרחק מהמחשבות שלכם. זו מיומנות חשובה, תרגול של אינטליגנציה מסוג אחר, אז אתם צריכים להגן עליה.

עם התרגול, אתם תתחילו להבחין שנקודת מתח תופיע היכן שהוא במודעות שלכם, אפילו לפני שמחשבה נוצרת. לתודעה תהיה נטייה להתמקד בנקודת המתח הזו כדי להחליט אם מדובר במתח גופני או במתח מנטאלי. אם מדובר במתח מנטאלי, היא תיקח את המתח המנטאלי הזה ותהפוך אותו למחשבה. היא תדביק עליו תפיסה ותגיד, "זוהי מחשבה על X, אז, בוא נזרום איתה." זאת הדרך שבה מחשבות והפרעות משתלטות על התודעה.

לכן, נסו לתפוס את המחשבה הזו באותו הרגע, כשהיא רק קשר קטן של מתח. נטרלו אותה עם נשימה טובה והיא תתפוגג. לאחר מכן, שימו לב לקשר המתח הקטן הבא שמופיע בגוף. זה כמו להיות עכביש על קורים. העכביש נמצא בנקודה מסוימת על הקורים. לפתע, זבוב מגיע ופוגע בנקודה אחרת. העכביש מייד יוצא לתפוס את היתוש, ואז חוזר אל הנקודה המקורית שלו. אז, נסו להקדיש את התרגול שלכם לפעילות הזו: לירות במחשבות האלו ולנטרל אותן לפני שהן הופכות להיות עניין גדול.

בדרך הזו, תוך כדי כך שאתם שומרים על הריכוז שלכם, הוא יהפוך להיות יותר ויותר עמוק. כשזה יקרה, חלק מהתודעה יגיד, "נחתי מספיק." שוב, הזכירו לעצמכם שאתם לא נמצאים כאן רק כדי לנוח. אתם כאן כדי ללמוד על התודעה. ואחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד על התודעה היא לראות את השלבים השונים בהם מחשבה נוצרת. בדרך זו, אתם לוקחים אחריות על המחשבות שלכם, במקום לאפשר למחשבות לשלוט עליכם, ותהליך השמירה על הריכוז שלכם הופך להיות התהליך שבעזרתו אתם משיגים תובנות אל תוך הפבריקציות של התודעה.

שאלות

שאלה: האיכות והעומק של הריכוז שלי נמצאים בירידה מאז שהתחלתי להשתמש במחשבות מכוונות ובהערכה על התודעה שלי. במקום שימוש במחשבות מכוונות והערכה, האם אני צריך לאפשר למדיטציה לזרום יותר בחופשיות?

תשובה: כשאתה משתמש במחשבות מכוונות והערכה, הן צריכות להיות מופנות אל הנשימה בעזרת מחשבות מאוד פשוטות: "האם הנשימה נוחה? האם היא יכולה להיות נוחה יותר? אם הנשימה נוחה, כיצד אני יכול לשמר את זה? ולאחר מכן, כשאני משמר את תחושת הנוחות הזו, האם אני יכול לאפשר לה להתרחב ולהתפזר לשאר הגוף?" נסה לא להשתמש במחשבות מכוונות ובהערכה ליותר מכך. לעומת זאת, אם אפילו כמות כזו של הערכה ומחשבות מכוונות יוצרת הפרעה בריכוז, אז רק העלה את השאלה הזו בתודעה בכל פעם שאתה נושם פנימה: "איזה סוג של נשימה תרגיש טוב עכשיו?" ותראה איך הגוף מגיב.

שאלה: כשאנחנו יכולים להתמקד בתחושות המעודנות יותר של אנרגיית הנשימה בגוף, האם רצוי שנתמקד בהן ונאפשר לנשימה הנכנסת והיוצאת להיות ברקע?

תשובה: כן.

שאלה: אם הנשימה מפסיקה בזמן שאנחנו בריכוז, אנחנו לא נמות נכון?

תשובה: רוב הזמן, אתם לא תמותו. אבל אם קורה המקרה ואתם מתים, זה טוב להיות בריכוז. עכשיו, זה אפשרי שהגוף ישרוד בלי לנשום כל עוד שהתודעה היא מאוד, מאוד שקטה. איך זה קורה? אני לא יכול להסביר את זה במונחים פיזיולוגיים מודרניים, אבל זה כן קורה.

שאלה: בנוגע לצעדים של מדיטציית הנשימה שרשומים בקאנון הפאלי, השאלה הראשונה שלי היא: מהי המשמעות של להבחין, "אני נושמת פנימה נשימה ארוכה" או "אני נושמת פנימה נשימה קצרה?" מהי המשמעות של ההנחיות האלו וכיצד אני מחילה אותם על התרגול?

תשובה: זה פשוט אומר להיות רגישה לאיכות של הנשימה. ואז לא מסתפקת רק בלהבחין אם הנשימה היא ארוכה או קצרה. את יכולה גם להבחין באפקט שיש לנשימה ארוכה וקצרה על הגוף, בגלל שבצעדים הבאים של מדיטציית הנשימה את תנסי לנשום פנימה והחוצה ולהרגיע את הפבריקציות הגופניות, ואז לנשום פנימה והחוצה ולהיות רגישה לעונג ולתחושה של רעננות. לכן, זה טוב להבחין איזה סוג של נשימה הוא מרגיע, ואיזה סוג מעודד תחושות של עונג ורעננות.

שאלה: שאלה שנייה: האם אנחנו צריכים להשיג שליטה בששה עשר הצעדים לפי הסדר?

תשובה: ששה עשר הצעדים מגיעים בסדרות של ארבע, הנקראות באנגלית טטראדות. הרביעייה הראשונה עוסקת בגוף; השנייה עוסקת בתחושות; השלישית עוסקת בתודעה. כשאת מביאה את התודעה שלך להתיישב עם הנשימה, את עוסקת עם כל הדברים האלו באותו הזמן: גוף, תחושות ותודעה. החלק שמהווה בעיה באותו הרגע, זאת הרביעייה בה את מתמקדת. למשל, אם הנשימה לא נוחה, את ממקדת את עיקר תשומת הלב שלך בגוף ובנשימה. אם התודעה לא ממושמעת ולא פועלת לפי רצונך, את ממקדת את עיקר תשומת הלב שלך על הצעדים שעוסקים בייצוב התודעה.

עכשיו, בתוך כל רביעייה, ישנה תבנית. את הופכת להיות רגישה לדרך שבה את מפברקת את האספקט המסוים הזה של החוויה שלך, לאחר מכן את מפברקת אותו בדרך שמעוררת תחושה של אנרגיה, רווחה או רעננות, ואז את מפברקת אותו בדרך שמרגיעה את הדברים והופכת אותם לנינוחים. אז, בתוך כל רביעייה, את מתרגלת ומשיגה שליטה על הצעדים לפי הסדר, אבל אין סדר מסוים שאת צריכה לשמור עליו בין הרביעיות השונות.

שאלה: שאלה אחרונה, כיצד ההנחיות שלך לתרגול המדיטציה קשורות ספציפית לששה עשר הצעדים האלו?

תשובה: ההנחיות שאני נותן מתייחסות בעיקר לארבעת הצעדים הראשונים, ברביעייה הראשונה, שהם: להיות רגישים לנשימה, להיות מודעים לגוף כולו בזמן שאתם נושמים פנימה ונושמים החוצה, ואז להרגיע את הנשימה בזמן שאתם נושמים פנימה ונושמים החוצה. עם זאת, אנחנו עוסקים גם ברביעייה השנייה והשלישית בדרך עקיפה. ברביעייה השנייה, אנחנו עוקבים אחר הצעדים של להיות רגישים לעונג, רעננות, ולאפקט שיש לעונג, רעננות והתפיסות שלנו על התודעה – ולאחר מכן להרגיע את האפקט הזה. במסגרת הרביעייה השלישית, אנחנו מתמקדים בצעדים של להיות רגישים לתודעה, מנסים לנשום בדרך שנותנת אנרגיה לתודעה אם חסרה לה אנרגיה, או בדרך שמייצבת את התודעה אם יש לה יותר מדי אנרגיה. אז, המדיטציה שאנחנו עושים עוסקת עם צעדים רבים שרשומים בקאנון.

שאלה: האם אתה חושב שהחוויה של הצעד החמישי והשישי בסוטה על מדיטציית הנשימה מקבילה לג'אהנה הראשונה והשנייה? האם אתה רואה נקודות חיבורים נוספים בין הצעדים האלו של מדיטציית הנשימה ובין הג'אהנות?

תשובה: כמו שכרגע אמרתי, ישנן ארבע רביעיות בששה עשר הצעדים של מדיטציית הנשימה. הרביעייה הראשונה מתייחסת לגוף, השנייה לרגשות, השלישית לתודעה, והרביעית אל דהמות או איכויות מנטליות. אבל למעשה, אתם עובדים על כל ההיבטים האלו בו זמנית. במילים אחרות, זה לא שאתם עובדים על הגוף ואז עובדים על תחושות ואז עובדים על התודעה. זה לא המצב. כבר מההתחלה, אתם הולכים לעבוד על כל שלושת הרביעיות הראשונות יחד: גוף, תחושות ותודעה.

ברביעייה הראשונה, זאת שעוסקת בגוף, צעד מספר ארבע הוא להרגיע את הפבריקציות הגופניות. פבריקציה גופנית היא הנשימה הנכנסת והיוצאת. הצעד הזה מתייחס אל כל ארבעת הג'אהנות תוך כדי כך שהנשימה הופכת ליותר ויותר מעודנת – עד הנקודה שהיא בסופו של דבר נעצרת.

בנוגע לצעדים ברביעייה השלישית, שעוסקת עם התודעה, גם אלו יהיו מקבילים לג'אהנות, אבל הסדר של הצעדים לא מקביל לשלבים השונים של ג'אהנה.

ברביעייה השנייה, בנוגע לתחושות, אתם נכנסים אל הג'אהנה הראשונה והשנייה בשני הצעדים הראשונים (צעד חמישי ושישי), שעוסקים בתחושות של רעננות ועונג. לאחר מכן אתם מגיעים לצעד השביעי והשמיני, בהם אתם הופכים להיות רגיש לפבריקציות מנטליות – תחושות ותפיסות – ואז מרגיעים אותן. התחושה הרגועה והשלווה ביותר היא השתוות הנפש, שנמצאת בג'אהנה השלישית והרביעית. התפיסות השלוות ביותר הן אלו שעוזרות לכם בתהליך הזה – התהליך של הרגעת הפבריקציות המנטליות – ולוקחות אתכם אל הג'אהנה הרביעית ופוטנציאלית אל מעבר אליה, אל המצבים חסרי הצורה. במצבים חסרי הצורה, אתם מתמקדים על התפיסות של מרחב אין סופי, הכרה אין סופית ואינות.

שאלה: כשאני שמה לב שאני מתחילה להתבסס בג'אהנה השנייה, הנשימה שלי משתגעת לגמרי. זה מרגיש שהצורך בחמצן פוחת משמעותית, הדברים לפתע נרגעים ונהייה שקטים, אבל עדיין התודעה וגם הגוף שלי צריכים לנשום בקצב רגיל. אני מוצאת את עצמי כמעט נחנקת, ולא יודעת מה לעשות. האם אתה יכול לייעץ?

תשובה: העצה הראשונה היא לא לנסות להיכנס אל הג'אהנה השנייה. אל תאלצי את עצמך להפסיק לנשום. את לא צריכה לזוז מהריכוז שבו את כבר נמצאת כדי שהוא ימשיך להתפתח. תני לריכוז שלך להתפתח בקצב המתאים והנכון עבורו. כשהוא אכן יעמיק, הוא יעמיק בתחושה שאת עושה את זה נכון וללא כל מתח. זה כמו פרי שגודל על עץ. כדי שהפרי יבשיל, הוא לא צריך ללכת לאף מקום, ואת לא צריכה ללחוץ עליו כדי להפוך אותו לרך. הוא פשוט נישאר שם, ואז, כשהוא מוזן, הוא מבשיל בעצמו.

שאלה: טאן אג'אהן, פיתחתי היאחזות אל מצבים מנטליים מאוד מעודנים. כרגע, אני לרוב תקוע בג'אהנה השלישית. כיצד אני יכול להיכנס מחדש למצבים האלו עם גישה נכונה ומיומנת?

תשובה: הג'אהנה השלישית היא מקום די טוב להיתקע בו, בגלל שיש הרבה מקומות גרועים יותר שאתה יכול להיות תקוע בהם. הרגעים היחידים בהם המצבים המנטליים האלו מהווים בעיה הם כשאתה מסרב לעזוב את הריכוז כדי לטפל במחויבויות היומיומיות שלך. אחרת, אם התודעה רוצה להישאר במצבים האלו ולנוח, תן לה לנוח לזמן מה. לאחר מכן, השאלה הבאה שאתה צריך לשאול את עצמך היא, "האם עדיין ישנה הפרעה כלשהי במצב הזה?" יכול להיות שיש רמה מאוד מעודנת של מתח שעולה ויורדת. כשאתה מבחין בעלייה ובירידה שלה, שאל את עצמך, "מה אני עושה כשהמתח מתגבר? מה אני עושה כשהמתח פוחת?" זאת הדרך שאתה למעשה משתמש במצב הריכוז הזה כדי להשיג תובנות אל תוך התודעה.

שאלה: האם אתה יכול להעביר לנו מדיטציה מודרכת על התפוגגות הגוף ועל תודעה טהורה? המצבים האלו הם למעשה הג'אהנה הרביעית והחמישית. האם אתה יכול לתת לנו כמה התוויות?

תשובה: הייתי שמח להכניס את כולכם אל תוך הג'אהנות האלו, אבל זה בלתי אפשרי להעביר מדיטציה מודרכת כדי להכניס אתכם אליהן. עדיין, אני יכול לתת לכם כמה רמזים והתוויות. כשאתם מתרגלים ריכוז, לאחר זמן מה, אתם תגלו שהצורך שלכם לנשום הופך להיות יותר ויותר חלש, ולאחר מכן אתם תגיעו אל הנקודה שבה אתם לא מרגישים שאתם נושמים בכלל. התגובה הראשונה שלכם בדרך כלל תהיה פחד שאתם עומדים למות. אבל אתם יכולים להזכיר לעצמכם: "כל עוד שאני מודע בתוך הגוף, אני לא עומד למות." אם הגוף צריך לנשום, הוא ינשום. אם אתם יכולים להישאר מאוזנים בתחושת הדממה המוחלטת הזו בגוף, לאחר זמן מה, אתם תרגישו שאתם נמצאים שם ביציבות. אתם מרגישים שם בנוח.

לאחר מכן אתם מתחילים להבחין שתחושת קו המתאר או פני השטח של הגוף מתחילה להתפוגג, והגוף מרגיש כמו ענן שמורכב מנקודות של תחושות גופניות. אתם יכולים להישאר עם תחושת הענן הזו לזמן מה. לאחר מכן אתם מבחינים שאם אתם מתמקדים בחלל שבין התחושות, תחושת החלל הזו חודרת דרך הגוף כולו ומתפשטת מהגוף החוצה אל עבר כל הכיוונים, מבלי שאתם מרגישים כל גבול או הגבלה. זה המצב של מרחב אין סופי, ואתם צריכים להישאר עם התפיסה הזו של מרחב או חלל, עד שהתפיסה הזו מרגישה יציבה ומוצקה. לאחר מכן אתם יכולים לשאול את עצמכם, "מה מודע למרחב?" ואז תופיע תפיסה של מודעות טהורה, ואתם יכולים פשוט להישאר עם התפיסה הזו. לתפיסה הזו, גם כן, אין גבולות. ברגע שאתם יכולים לעשות את זה, תגידו לי, ואני אגיד לכם מה לעשות בהמשך.

שאלה: האם המטרה של מדיטציה היא רק להשיג את הג'אהנות? האם זה מועיל כתרגול? או האם התרגול היומי צריך גם לכלול השקפה נכונה, כוונה נכונה, פעולה נכונה, דיבור נכון ופרנסה נכונה כדי להביא תועלת?

תשובה: התרגול של ריכוז לבדו יכול להביא תועלת, אבל אם את עושה אותו עם השקפה מוטעית, הוא גם יכול להוביל לנזק. הגורמים הנוספים של הדרך נחוצים כדי להגן על הריכוז שלך ולהפוך אותו לריכוז נכון. לדוגמה, אם את מתרגלת ריכוז עם השקפה מוטעית, יש כמה מצבים תודעתיים שאת יכולה להיכנס אליהם ואז לחשוב שהגעת אל קרקע ההוויה, במיוחד אם את מפתחת תחושה של המודעות לכשעצמה, ואת מבחינה בכך שזה לא משנה מה את עושה, המודעות הזו לא מושפעת מהמעשים שלך. זה עלול לגרום לך לחשוב שאת יכולה לעשות מה שתרצי, והמודעות הזו לא תיפגע מכך. זאת הסיבה שיש מודטים שחושבים שהם נמצאים מעבר לטוב ורע – והם מתחילים לעשות דברים מאוד לא מיומנים. לכן, זה יהיה הכי בטוח אם תתרגלי את כל הגורמים של הדרך.

שאלה: כשלמדתי לראשונה כיצד לתרגל מדיטציה, אמרו לי שמטרת המדיטציה היא לא לרוקן את התודעה ולהיות ללא מחשבות בכלל, אלא, אמרו לי שמטרת התרגול היא להתבונן במחשבות בזמן שהן מופיעות, להתייחס אליהן כמו תמונות שמופיעות על מסך קולנוע, ופשוט לא ללכת אחריהן כשהן חולפות. זה נמצא בסתירה לדבר שאתה מלמד אותנו, כלומר מלמד אותנו כיצד לא לחשוב. האם אלו שני סוגים שונים של מדיטציה? האם אתה יכול להגיד כמה דברים בקשר לכך? והאם טכניקת המדיטציה הראשונה היא רעה?

תשובה: הדבר החשוב הוא לדעת כיצד להתייחס למחשבות של התודעה שלכם בכל רגע נתון. במילים אחרות, יש זמנים בהם אתם צריכים להתבונן על המחשבות שלכם, אבל יש גם זמנים בהם זה ממש טוב להיות מסוגלים לנוח ולחשוב כמה שפחות. בשלב הראשון, אתם צריכים לחשוב על הנשימה כדי להביא את הנשימה ואת התודעה להתאים אחת לשנייה, ולהתכרבל יחד כמו שצריך. זאת הסיבה שמחשבות מכוונות והערכה הן חלק מהג'אהנה הראשונה. לאחר מכן, כאשר הן סיימו את תפקידן והתודעה והנשימה מכורבלות יחד בנוחות, אתם יכולים להניח את המחשבות המכוונות ואת ההערכה בצד.

תוך כדי כך שהתודעה הופכת להיות שקטה יותר, לאחר מכן, כשאתם יוצאים מהריכוז, אתם יכולים לראות את תהליך החשיבה בצורה הרבה יותר ברורה. במקביל, כפי שאמרתי לפני כן, אם אתם יכולים לגרום לתודעה להיות ממש שקטה, אז מייד כשאתם חשים בהפרעה קטנה בגוף או בתודעה שעלולה להיות התחלה של מחשבה, אתם לומדים כיצד לנטרל אותה. זאת היכולת שמאפשרת לכם להשיג הבנה אל תוך התהליכים של התודעה. כלומר, כיצד היא יוצרת מחשבה, כיצד היא נאחזת ונתפסת במחשבה – וכיצד אתם יכולים לעצור את התהליכים האלו. אתם לא יכולים להשיג את התובנות האלו אם אתם רק מתבוננים במחשבות מגיעות וחולפות.

לעומת זאת, יש זמנים שבהם אתם לא מצליחים להבין איך לעצור את החשיבה שלכם. אלו זמנים טובים רק להתבונן ולראות את המחשבות מגיעות וחולפות – כל עוד שאתם נשארים מופרדים מהן – בתקווה שתוכלו לראות משהו שהייתם מפספסים אם לא הייתם מתבוננים במחשבות בצורה כזו.

שאלה: אנשים שהם רק מתרגלים מתחילים חושבים שהמדיטציה קלה: היא רק לשבת ולנשום. בהמשך התרגול, אנחנו חושבים שהיא קשה ומחפשים הרבה נקודות תמיכה, כמו עמודי תמיכה זמניים של בניין. אני צופה שעבור מתרגלים מנוסים תרגול המדיטציה – כמו בניין שהושלם ועמודי התמיכה שלו הוסרו – שוב נהיה קל. אחרי הכול: התרגול הוא רק לשבת ולנשום. אני צודק?

תשובה: התרגול של ריכוז באמת הופך לקל יותר ככל שאתה משפר בו. ותהליך הפיתוח של הבחנה מנסה לתמצת את הדברים ולסכם אותם בשאלה אחת עיקרית: מהי הבורות שמביאה אותנו לגרום לסבל לא הכרחי לעצמנו? העבודה של הבחנה, לעומת זאת, הופכת להיות יותר ויותר מעודנת, ככל שהיא מתקרבת יותר אל הסיבה האמיתית. לכן, זה לא בהכרח נהיה קל יותר כשאתה מתקדם בתרגול המדיטציה. הריכוז הופך להיות קל יותר, אבל העבודה של יכולת ההבחנה הופכת ליותר תובענית, תוך כדי כך שהיא נהיית מעודנת יותר.

שאלה: האם הצלחה בתרגול המדיטציה מקבילה לחידוש של חברות אבודה?

תשובה: במובנים רבים, כן, במיוחד בתרגול של ריכוז. לעומת זאת, תוך כדי כך שאת מפתחת תובנה, את עשויה לגלות שהתודעה מבקרת במקומות שהיא אף פעם לא הייתה בהם לפני כן.