חיי הנזירות

❖ "חלק מהאנשים אומרים שנזירים לא עובדים כלל, אבל העבודה של זניחת המזהמים שלך היא למעשה העבודה הקשה ביותר בעולם. לעבודה של העולם היומיומי יש ימי חופש, אבל לעבודה שלנו, של הנזירים, אין ימי חופש כלל. זה משהו שאתה עושה 24 שעות ביממה. לפעמים אתה יכול להרגיש שאין לך רצון לעשות את זה, אבל אתה עדיין מוכרח. אם לא תעשה את זה, מי יעשה את זה בשבילך? זוהי חובתך ולא חובתו של אף אדם אחר. אם לא תעשה את העבודה הזו, בשביל מה אתה חי מהתרומות של אנשים אחרים?"

❖ "לא משנה מהי העבודה שאתה עושה, שים עין על התודעה שלך. אם אתה רואה שהיא סרה מהדרך, הפסק את מה שאתה עושה ומקד בה את כל תשומת הלב שלך. העבודה של להשגיח על התודעה שלך תמיד צריכה להיות בעדיפות ראשונה."

❖ "הדהמה של הבודהה היא אָקַאלִיקוֹ (akaliko) – על זמנית. הסיבה שבגללה עדיין לא הגענו אליה היא מכיוון שיש לנו המון זמנים; זמן לדָבָר אחד, זמן לדָבָר אחר, זמן לעבוד, זמן לנוח, זמן לאכול, זמן לישון... כל החיים שלנו הופכים לזמנים. כתוצאה מכך, הזמנים השונים האלו לא נותנים לנו הזדמנות לראות את האמת בבהירות בתוכנו. אז אנחנו צריכים להפוך את התרגול שלנו לעל-זמני. כאשר נעשה זאת, האמת תופיע בליבנו."

❖ אג’אהן פואנג היה מאוד דקדקן בשמירה על ניקיונם ומיקומם של דברים. הוא לימד את תלמידיו להיות דקדקנים גם כן, מכיוון שזו הייתה הדרך שבה מוריו לימדו אותו, ומכיוון שידע שהוא הפיק תועלת מהדקדקנות הזו.

במילים שלו: "אם אתה לא יכול לשלוט בדברים מובנים מאליהם כמו אלו, איך תוכל לשלוט בדברים מעודנים כמו התודעה?"

❖ הנזיר שדאג לצרכיו של אג'אהן פואנג; ניקה את הבקתה שלו, הרתיח את המים למקלחת, טיפל בו כאשר חלה וכך הלאה, היה צריך להיות מאוד חד אבחנה, מכיוון שאג’אהן פואנג השתמש במערכת היחסים שבין המורה לתלמיד כהזדמנות ללמד באמצעות דוגמה אישית. במקום להסביר היכן יש למקם דברים מסוימים או מתי יש לבצע מטלות מסוימות, הוא השאיר לתלמיד להבין את הדברים האלו בכוחות עצמו. אם התלמיד היה מבין, אג’אהן פואנג לא היה אומר דבר. אם הוא לא היה מבין, אג’אהן פואנג היה יורד עליו – אבל עדיין לא מסביר מה לא בסדר. זאת הייתה אחריותו של התלמיד להבין את הדברים בכוחות עצמו.

כמו שאג’אהן פואנג היה אומר: "אם זה מגיע למצב שאני צריך להגיד לך, זה מראה שאנחנו עדיין זרים."

❖ ערב אחד, אחד הנזירים במנזר ואט דהאמהסאטהיט ראה את אג’אהן פואנג עובד לבדו, אוסף שאריות עץ מסביב לאתר הבנייה של המקדש ומסדר אותם במקום. הנזיר רץ מטה כדי לעזור ולאחר זמן מה שאל את אג'אהן פואנג:

"טהאן פהאוו, אתה לא צריך לעשות דברים כאלו לבד. יש הרבה אנשים נוספים במנזר, למה אתה לא מביא אותם לעזור?"

"אני כן מביא אנשים אחרים כדי לעזור", אג’אהן פואנג ענה תוך כדי כך שהוא ממשיך להרים את חתיכות העץ.

"את מי?" שאל הנזיר, בזמן שהסתכל מסביב ולא ראה אף אדם אחר.

"אותך." אמר אג'אהן פואנג.

❖ כאשר חזרתי לתאילנד כדי לקבל הסמכה כנזיר, אג’אהן פואנג הזהיר אותי בקשר לשני דברים:

1)    "להיות מודט זה יותר מאשר לשבת עם עיניים עצומות. עליך להיות חד הבחנה בכל מה שאתה עושה."

2)    "אם אתה רוצה ללמוד, אתה צריך לחשוב כמו גנב ולהבין כיצד לגנוב את הידע שלך. זאת אומרת שאתה לא יכול פשוט לחכות עד שהמורה יסביר לך הכול. עליך לשים לב לשים לב מה המורה עושה ומדוע הוא עושה את זה – מפני שישנה סיבה לכל מה שהוא עושה."

❖ מערכת היחסים שבין הנזיר לתומכיו דומה לתרגיל בשיווי משקל. אחת מהתזכורות האהובות של אג’אהן פואנג לתלמידיו הנזירים הייתה: "זכרו, אף אחד לא שכר אתכם להיות נזירים. לא בחרתם לקבל הסמכה כנזירים כדי להפוך למשרתים של איש."

אבל אם נזיר כלשהו התלונן על כך שהעוזרים במנזר לא פעלו כפי שביקשו מהם, הוא היה אומר: "האם בחרת לקבל הסמכה כנזיר כדי שיהיו לך אנשים אחרים שישרתו אותך?"

❖ "החיים שלנו תלויים בתמיכתם של אחרים, אז אל תעשו דבר שיכביד עליהם."

❖ "נזירים שאוכלים את האוכל שאנשים אחרים תורמים אבל לא מתרגלים לאחר מכן, יכולים לצפות להיוולד מחדש כתאואי מים בגלגול החיים הבא כדי לחרוש את השדות ולהחזיר את החובות שלהם."

❖ "אל תחשבו שחוקי המשמעת הקטנים אינם חשובים. כמו שאג'אהן מוּן אמר פעם: גזעי עץ אף פעם לא נכנסו לתוך העיניים של אנשים, אבל נסורת דקה כן יכולה להיכנס לעיניים – והיא עלולה לעוור אותך."

❖ "פעמים רבות קורה שנשים מערביות מתרגזות כשהן שומעות שלנזירים אסור לגעת בהן, ובדרך כלל לוקחות את זה כסימן לכך שבודהיזם מפלה כנגד נשים.

אבל כמו שאג’אהן פואנג הסביר: "הסיבה שבגללה הבודהה אסר על נזירים לגעת בנשים היא אינה בגלל שיש משהו לא בסדר בנשים. היא בגלל שיש משהו לא בסדר עם הנזירים: יש להם עדיין מזהמים מנטליים, זאת הסיבה שבגללה יש לשמור עליהם תחת שליטה."

❖ עבור כל אדם שמנסה לחיות את חיי הנזירות, המין השני הוא הפיתוי הגדול ביותר לעזוב את הדרך.

כאשר אג’אהן פואנג היה מלמד נזירים הוא היה אומר: "נשים הן כמו ענפיו של עץ הגפן. בהתחלה נדמה לך שהן חלשות ורכות, אבל אם תיתן להן לטפס עליך הן יתלפפו סביבך עד שיקשרו אותך לגמרי. לאחר מכן הן בסופו של דבר יפילו אותך מטה."

❖ כאשר לימד נזירות, הוא הזהיר אותן מגברים. יום אחד, נזירה אחת שקלה להוריד את הגלימה, לפרוש מחיי הנזירות ולחזור הביתה, משום שידעה שאביה ימצא לה חתן.

היא ביקשה את עצתו של אג’אהן פואנג והוא אמר לה: "שאלי את עצמך, האם את רוצה לחיות כשאת קשורה לרצועה או כשאת משוחררת ממנה?"

כתוצאה מדבריו היא החליטה שהיא מעדיפה להישאר משוחררת.

❖ "אם אתה מוצא את עצמך חושב על המין השני, העבר את האצבעות שלך על ראשך כדי להזכיר לעצמך מי אתה."

❖ לאג’אהן פואנג היו סיפורים רבים על הזמנים שלו עם אג'אהן לי. אחד מהסיפורים האהובים עליי היה על מקרה בו קבוצה גדולה של תלמידיו של אג’אהן לי מבנגקוק התארגנו כדי לצאת איתו למסע מדיטציה אל תוך היער. הם קבעו להיפגש בהוּאָה לַמפוּנג (Hua Lampong), תחנת הרכבת המרכזית של בנגקוק, ולנסוע ברכבת צפונה אל לוֹפבוּרִי (Lopburi). אבל כאשר הקבוצה התאספה בתחנת הרכבת, התברר שתלמידים רבים הביאו עימם לפחות שתי מזוודות גדולות מלאות בדברים "הכרחיים" לטיול, ואפילו רבים מתלמידיו הנזירים שהגיעו ממנזרים שונים בבנגקוק כדי להצטרף לטיול הביאו מטענים כבדים.

כאשר אג’אהן לי ראה את זה הוא לא אמר מילה, אלא פשוט התחיל לצעוד צפונה לצד פסי הרכבת, ומפני שהוא הלך ברגל כולם היו צריכים ללכת ברגל בעקבותיו.

לא עבר זמן רב עד שחברי הקבוצה שסחבו את המטענים הכבדים ביותר התחילו להתלונן: "טהאן פהאוו, מדוע אתה מכריח אותנו ללכת ברגל? יש לנו כל כך הרבה דברים לסחוב!"

בהתחלה אג’אהן לי לא הגיב, אבל בסופו של דבר הוא אמר להם: "אם המשא כבד, מדוע להעמיס על עצמכם?"

לקח כמה רגעים למסר שלו לחלחל פנימה, אבל במהרה כל חברי הקבוצות השונות עצרו כדי לפתוח את התיקים שלהם ולזרוק את כל הדברים שלא היו הכרחיים אל תוך בריכות הלוטוס, שהיו מסודרות בשורה לאורך צידי פסי הרכבת. כאשר הם הגיעו אל תחנת הרכבת הבאה אג’אהן לי ראה שהם צמצמו את כמות המשא שלהם מספיק כדי לתת להם לעלות על הרכבת הבאה צפונה.

❖ "כאשר אתה חי במנזר, העמד פנים שאתה חי לבד:  כשאתה מסיים את הפעילויות הקבוצתיות – הארוחה, המזמורים, המטלות, וכך הלאה – אתה לא צריך להתעסק עם איש. לך בחזרה אל הבקתה שלך ומדוט."

כאשר אתה חי לבד, העמד פנים שאתה חי במנזר: קבע לוח זמנים ודבוק בו."

❖ כאשר הלכתי לוַאט אַסוֹקַארָם, מנזר מאוד גדול, לריטריט הגשמים הראשון שלי, אג’אהן פואנג אמר לי: "אם הם שואלים אותך שאלה בתאילנדית, ענה להם באנגלית. אם הם שואלים באנגלית, ענה להם בתאילנדית. בסופו של דבר הם יתעייפו מלדבר איתך ויעזבו אותך לנפשך כדי למדוט."

❖ "זה טוב לחיות במנזר שבו לא כולם רציניים לגבי התרגול, כי זה מלמד אותך לסמוך על עצמך. אם אתה חי רק עם אנשים שהם מודטים רציניים, אתה עלול להגיע למצב שבו לא תוכל לשרוד בשום מקום אחר."

❖ "אנחנו מחזיקים אנשים לא נעימים ברחבי המנזר כדרך לבחון את עצמנו, ולראות אם כל המזהמים שלנו באמת נעלמו לחלוטין."

❖ "אם החלטת לִדְבוֹק בתרגולים הסגפניים16, זכור שהתכלית של התרגולים האלו היא לשחוק את המזהמים שלך. אם אתה דובק בהם מתוך מחשבה להרשים אנשים אחרים, מוטב שלא תִדְבַק בהם כלל."

❖ על תרגול צום כעזר למדיטציה: "עבור חלק מהאנשים זה עובד טוב, לאחרים זה גורם לתוצאה ההפוכה – ככל שהם צמים, כך המזהמים שלהם הופכים לחזקים יותר. אתה לא יכול להרעיב את הגוף כדי להרעיב את המזהמים, מכיוון שהמזהמים אינם מגיעים מהגוף. הם מגיעים מהתודעה."

❖ "ישנו פסוק שבו הבודהה שואל, 'ימים ולילות עוברים וחולפים להם. מה אתה עושה ממש עכשיו?' איזו תשובה יש לך עבורו?"

❖ "אם אתה מלמד אנשים אחרים לפני שהתרגול שלך עומד בתֶקֶן, אתה גורם ליותר נזק מאשר תועלת."

❖ "לאמן מודט זה כמו לאמן מתאגרף: אתה מרכך את האגרופים שלך ולא חובט בו חזק יותר מכפי שהוא מסוגל לספוג – אבל כאשר הוא תוקף אותך, הוא נותן את כל מה שיש לו."

❖ בפעם הראשונה שבה עמדתי לתת דרשה, אג’אהן פואנג אמר לי: "העמד פנים שיש לך חרב ביד. אם ישנם אנשים בקהל שחושבים מחשבות ביקורתיות כלפיך, ערוף את ראשם."

❖ כאשר נסעתי לראשונה לואט דהאמהסאטהיט הנסיעה מבנגקוק ארכה יום שלם, מכיוון שהכבישים היו גרועים ומסורבלים הרבה יותר מאשר היום.

ערב אחד, אישה שכרה מונית ונסעה את כל הדרך מבנגקוק לואט דהאמהסאטהיט כדי לקבל את עצתו של אג’אהן פואנג בנוגע לבעיות שהיו לה עם משפחתה, ולאחר כמה שעות של ייעוץ היא נסעה במונית כל הדרך חזרה לבנגקוק.

לאחר שעזבה אג'אהן פואנג אמר לי: "יש דבר אחד טוב בלחיות כאן, הרחק מהכול: אם היינו חיים קרוב לבנגקוק, אנשים שיש להם הרבה זמן פנוי ושאין להם מושג כיצד לנצל אותו, היו מגיעים ומבזבזים את הזמן שלנו בפטפוטים במשך כל היום. אבל כאן, כשאנשים משקיעים את המאמץ כדי להגיע, זה מראה שהם באמת רוצים את העזרה שלנו. אז לא משנה כמה שעות נדרשות כדי לדבר איתם זה לא בזבוז של זמן."

❖ "כשאנשים מגיעים לראות אותי, אני קודם כל מושיב אותם למדוט, כדי שידעו כיצד להפוך את התודעה שלהם לשקטה. רק לאחר מכן אני מאפשר להם להעלות בעיות אחרות לגביהן הם עשויים לִרְצוֹת לדבר. אם תנסה לשוחח איתם על דברים כשהתודעה שלהם אינה שקטה, אין שום דרך שהם יבינו."

❖ "אם אנשים מכניסים לעצמם לראש שהם מוארים כאשר הם לא, אז אין לך מה לבזבז את הזמן שלך בלנסות להעמיד אותם על טעותם. אם אין להם אמונה שלמה בך, במאת האחוזים, ככל שתנסה לדבר איתם בהיגיון כך הם רק יתקבעו עוד יותר בדעות שלהם. אם יש להם אמונה שלמה בך, אז כל מה שנדרש זה משפט אחד או שתיים והם יתעשתו."

❖ פעם אחת, אביו של אחד הנזירים שגר עם אג’אהן פואנג כתב מכתב לבנו שבו ביקש ממנו לפשוט את גלימת הנזיר, לחזור הביתה, להמשיך את לימודיו, למצוא עבודה, להקים משפחה ולחיות חיים רגילים ושמחים כמו כל האנשים האחרים בעולם.

הנזיר ציין זאת בפני אג’אהן פואנג, שהשיב ואמר: "אבא שלך אומר שסוג כזה של אושר הוא דבר מיוחד, אבל הסתכל עליו – איזה סוג של אושר זה, באמת?

אלו הם אותם הדברים המצחינים שעזבת כאשר החלטת להפוך לנזיר. האם אין אושר טוב יותר מזה?"